שנת תש"ף| שבת פרשת וישלח

פרשת השבוע: מה הכוונה ב"לְהַצִּיל"?

יעקב עזב את חרן ואת חותנו לבן כאיש עשיר, שיש לו עדרים גדולים של עִזִּים וּתְיָשִׁים, רְחֵלִים וְאֵילִים, גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת, פָּרוֹת וּפָרִים, אֲתֹנֹת וַעְיָרִם. כך מוכח מתחילת פרשת וישלח. ברור שעדריו של לבן הארמי הם מקור הרכוש הרב.

יעקב הזמין את נשותיו להתייעצות בשדה, לאחר שהקב"ה התגלה ליעקב וציוה עליו: "וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (בראשית ל"א ג). יעקב ונשותיו משתמשים בהתייעצות פעמיים בביטוי מיוחד, הדורש ביאור.

יעקב אומר: "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי" (בראשית ל"א ט).

נשותיו עונות כנגדו: "כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה" (שם, טז).

לא ברור מה פשר ביטוי זה והאם הוא קשור לתפילתו של יעקב בפרשתנו: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" (שם, ל"ב יב).

רש"י (ורד"ק בעקבותיו) פירש: "לשון הפריש, וכן כל לשון הצלה שבמקרא לשון הפרשה, שמפרישו מן הרעה ומן האויב (כגון עשיו)".

גם אבן עזרא ביאר בכיוון דומה: "כטעם וינצלו את מצרים (שמות י"ב לו). ושניהם מגזרת הַצִּילֵנִי נָא".

הביטוי מופיע גם בספר שמואל, בדברי דוד, לאחר שהתברר כי עמשא לא הצליח לגייס את הצבא, הנדרש לדיכוי מרד שבע בן בכרי. וז"ל הכתוב: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי עַתָּה יֵרַע לָנוּ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מִן אַבְשָׁלוֹם אַתָּה קַח אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ וּרְדֹף אַחֲרָיו פֶּן מָצָא לוֹ עָרִים בְּצֻרוֹת וְהִצִּיל עֵינֵנוּ" (שמואל ב כ' ו).

"וְהִצִּיל עֵינֵנוּ" תרגם יונתן: "וְיָעִיק לָנָא".

תלמידי וידידי, הדיין הרב מנחם יעקובוביץ, הציע, שכיוון שבארמית למ"ד ורי"ש מתחלפות הרי 'יציל' יכול להתחלף ב'יציר' מלשון צרה, לכן יונתן תרגם יעיק. אומנם אפשר לפרש מלשון מועקא - יכביד ויקשה עלינו. אפשרות שלישית היא שלדעת תרגום יונתן, הביטוי הִצִּיל הוא מלשון צל וחשכה ומכאן המועקה, בלשון הרחוב: 'חושך בעינים' (הקשר בין חשכה ואפלה לבין צרה ומצוקה מודגש בישעיהו פרק ח' כב, עיינו בצפנת ישעיהו, מעוזיה ועד אחז (שם) עמוד 257).

לעומתו, רש"י (ובעקבותיו ר"י קרא) פירש בכיוון הפוך: "והציל עצמו לעינינו (לפנינו), והרי זה מקרא קצר".

הרד"ק הציע עוד שני פירושים: א. "יסיר ראותנו ודעתינו, שלא נדע באיזה עיר ישגב, אם לא תמהר לרדוף אחריו". ב. "או פירוש: השגחתנו והבטחתנו. שהייתי בוטח כי שבתי אל מלכותי, והנה עתה הלכו אחריו ישראל, ואם ישגב באחת הערים הבצורות יהיה לו פנאי למשוך לב ישראל אליו, וצריכים אנו למהר לרדוף אחריו ולהרגו".

הרלב"ג ביאר בדרך דומה: "הוא מענין אמרו "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי" (שם). והרצון בו שאם מצא לו ערים בצורות להמלט שם, יבדיל ויפריש מה שעינינו אליו (כלומר מטרתנו וציפיתנו) - והוא להשיב אלינו כל מלכות ישראל - והוא ימשך לבבם אליו, וימנעו מהשיב לנו כל הממלכה".

אחרי בקשת המחילה, נציע עוד שני הפירושים:

א. וְהִצִּיל הוא מלשון צל וכיסוי כמו שהסברנו בדברי יונתן אבל בכיוון אחר, כלומר יטיל צל על עינינו ויסתיר ראותנו.

ב. כי דוד השתמש בלשון סגי נהור והתכוון לההפך, שח"ו, יפגע בעינינו. 

שוב מתגלה לעיננו טבעה של הלשון העברית, כמעט בכל ביטוי ניתן למצוא עומק ועושר של משמעויות, שהופכות את הקריאה להרבה יותר אתגרית ומעניינת.

הבה נתפלל כי הקב"ה יצילנו מעונשן של הבחירות המיותרות, שנקבעו לחודש אדר הבעל"ט, יוציא אותנו מאפלה לאורה בחסד וברחמים ובעיקר משנאת חינם,

 שעלולה להתלוות לכל מערכת בחירות.

הצלתנו באחדותנו!!!

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר