שנת תשפ"א | שבת סוכות

במגילת קהלת, מגילתו של שלמה המלך, נהוג לקרא בשבת שחלה בתוך סוכות. גם בשבת שחלה בפסח, נהוג לקרא במגילתו של שלמה המלך - מגילת שיר השירים.

בדברינו לפרשת האזינו, הוכחנו כי הנביא הושע משתמש בנבואתו האחרונה: "שובה ישראל", בביטויים המרבים להופיע במגילת שיר השירים. עובדה זו איננה מפתיעה. הנביא הושע הכיר היטב מגילה זו, שהרי שלמה המלך חי כמאתיים שנה לפניו, ומסתבר מאוד שדברי שלמה המלך כבר היו מפורסמים בציבור בימי הנביא הושע.

כפי שציינו בעבר הנביא הושע היה בנו של בארי -בארה נשיא שבט ראובן, שצעד כנראה בראש שיירת הגולים, כאשר האשורים הגלו את שנים וחצי השבטים מעבר הירדן המזרחי הרחק הרחק. כך מבואר בכתוב:

"בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי:...וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברי הימים א ה' ו, כו).

אם כך, הנביא הושע חי את חייו בעבר הירדן המזרחי, כאשר בממלכת יהודה מלכו אחז וחזקיה בנו.

במגילת שיר השירים אנו מוצאים כמה פסוקים, שנאמרו על ידי מי שחי כנראה (או ביקר) בעבר הירדן המזרחי. נצטט כמה מהם:

"הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד" (ד' א).

"צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק" (ז' ה).

מה פשר הדברים?

במסכת אבות מצינו: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, הם אמרו שלשה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה". (פ"א מ"א).

באבות דרבי נתן (הוספה ב לנוסחא א פרק א) מצאנו פירוש מפתיע לדברים אלה בזו הלשון:

"אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי זכריה ומלאכי, והם אמרו שלשה דברים: היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה. היו מתונין בדין כיצד? מלמד שיהא אדם מתון בדין, שכל המתון בדין מיושב בדין, שכן מצינו באנשי כנסת הגדולה שהיו מיושבין בדין, שנאמר: "גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה" (משלי כ"ה א), ולא שהעתיקו אלא שהמתינו בדין. אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפרשו. בראשונה היו אומרים משלות שיר השירים וקהלת גנוזין היו, שהיו אומרים משלות הן ואינן נכתבין, עמדו אנשי חזקיה מלך יהודה וגנזום עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשום".

מקור תנאי זה מאיר באור חדש את אנשי כנסת הגדולה ופועלם. ממקור זה אנו יכולים ללמוד כי אנשי כנסת הגדולה פעלו כבר בתקופת חזקיהו המלך. (עיינו עוד בספרי צפנת ישעיהו, מעוזיה עד אחז עמודים 251-255).

אם כך, נוכל להציע כי הנביא הושע היה אחד הנביאים שייסדו את הגוף שנקרא מאוחר יותר - "אנשי כנסת הגדולה". הוא השתתף, בכח נבואתו, בעריכת מגילת שיר השירים וספר קהלת. לכן ברור שבשיר השירים יש פסוקים המתארים את נופי עבר הירדן והגלעד, ובספר הושע ביטויים הקשורים לשיר השירים.

הבה נתפלל כי נזכה לראות בפריחתה של הארץ, כמתואר בשיר השירים,

ונזכה למנהיגות הפועלת בחכמה ובתבונה כפי שהן משתקפות

 גם בספרים משלי וקהלת.