שנת תשפ"א | שבת פרשת נח

התנ"ך מבאר לנו כי נעשו החלטות של בחירה, במהלך ההיסטוריה האנושית. אחת מהן, בחירתו של נח שמופיעה בשתי בחינות בסוף פרשת בראשית ובתחילת פרשתנו. נתרכז במשימה שלקחנו על עצמנו בשבוע שעבר, להבין מתוך פרשת בראשית, מדוע בחירתו של דוד התגברה על בחירתו של שאול? חז"ל התייחסו לספר שמואל כספר אחד, שנכתב בידי שלושה נביאים, ובלשון הגמרא: "שמואל כתב ספרו ושופטים ורות" (בבא בתרא יד, ע"ב – טו, ע"א). ומוסיפה: "דאסקיה (סיימו לכתוב את הספר) גד החוזה ונתן הנביא" (בבא בתרא, שם). מקור דבריהם הוא בפסוק "וְדִבְרֵי דָּוִיד הַמֶּלֶךְ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה וְעַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל דִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה" (דהי"א כט, כט).

אם כך, נשאלת השאלה: מה פשר חלוקה זו? מה מוגדר כ'דברי דוד הראשונים' ומה כ'דברי דוד האחרונים'?

כדי לענות על השאלה, נביא את דברי הסוגיה במסכת מועד קטן (טז, ע"ב): "זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא (מסדר פרשיות של פסוקים. רש"י) קמיה דרב יהודה, כי מטא להאי פסוקא 'וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל' (שמו"ב כג, א) אמר ליה (שאל זוטרא את רבו): אחרונים - מכלל דאיכא ראשונים (אם יש אחרונים, יש גם ראשונים), ראשונים מאי נינהו? (ראשונים, מה הם? שהרי אין מקור בתנ"ך המזכיר את דברי דוד הראשונים); שתיק ולא אמר ליה ולא מידי (שתק רב יהודה ולא ענה על שאלתו של זוטרא). הדר אמר ליה: אחרונים – מכלל דאיכא ראשונים, ראשונים מאי היא? (חזר ושאל זוטרא את השאלה); אמר ליה (רב יהודה): מאי דעתך, דלא ידע פירושא דהאי קרא – לאו גברא רבה הוא? (רב יהודה גער בזוטרא על כך שהוא חזר ושאל את שאלתו); ידע (זוטרא) דנקט מילתא בדעתיה, נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא (הבין זוטרא שהתנהג שלא כראוי, וכתשובה נהג עצמו כמנודה למשך יום אחד)".   הגמרא ממשיכה ומבררת: "ודאתן עלה (כיוון שאנו עוסקים בסוגיה זו של בירור המושגים "דברי דוד הראשונים והאחרונים"), מיהא אחרונים – מכלל דאיכא ראשונים (והלא לא מצינו שאמר דוד "דברי" אלא במקרא זה, ד"דברי" לשון נבואה. המיוחס לרש"י-תלמידו), ראשונים מאי היא? "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אתו מכף כל אויביו ומכף שאול" (שמו"ב כב, א). אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד: דוד, שירה אתה אומר על מפלתו של שאול? אלמלי אתה שאול (שנולדת במזלו. המיוחס לרש"י) והוא דוד (שנולד במזל שלך. המיוחס לרש"י), איבדתי כמה דוד מפניו (שהוא צדיק ממך. רש"י). היינו דכתיב: 'שגיון (שגגה. המיוחס לרש"י) לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני' (תהלים ז, א). וכי כוש שמו? והלא שאול שמו! אלא: מה כושי משונה בעורו – אף שאול משונה במעשיו (צדיק גמור. המיוחס לרש"י)".

מגמרא זו ברור, שהבנת הביטוי "דברי דוד הראשונים והאחרונים", מחייבת בירור והבנה בעניינים עמוקים, שרב יהודה לא רצה לפרטם באותו שלב, ומשום כך הותיר את שאלת זוטרא ללא מענה. הסוגיה רומזת שההבנה הנדרשת קשורה לשאלת החלפת שאול בדוד, וכמו כן, ברור מדברי הגמרא ועוד יותר מהפירוש המיוחס לרש"י כי לשאול יש מעלות שאין לדוד; שאול צדיק מדוד, ורק הוא, שאול, צדיק גמור.

שאלת "שאול באחת – ועלתה לו, דוד בשתים – ולא עלתה לו" (יומא כב, ע"ב)  (כלומר: שהרי שאול נכשל רק בעבירה אחת, ועלתה לו, נענש על כך במיתה ובאבדן מלכותו. ואילו דוד נכשל בשתים - ולא עלתה לו, לא הפסיד את מלכותו), עולה כאן במלוא חריפותה. מה עדיפותו של דוד על שאול? ולמה דוד ראוי להחליף את שאול? את השאלה הזו כבר שאלנו בנוסח: "מה בין שאול לדוד?".

קולמוסים רבים נשתברו תוך כדי הניסיונות להסביר את פרשיות הבריאה וההבדלים ביניהן. לטענתנו, יש להבין את הפרשיות הללו מתוך העיקרון, שכל פרשייה המופיעה בתנ"ך יותר מפעם אחת, הרי זאת מכוח מה שמוגדר על ידי הנביא ירמיהו: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְהוָה וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (כג, כט). מכיוון שמקור הדברים הוא אלוהי, לנו כבני אדם, אין אפשרות לקלוט את כל המסר השמיימי בפעם אחת, ולכן הדיבור האלוהי מתפוצץ ומתפצל לכמה הופעות, מה שמאפשר לנו כבני אנוש לקלוט אותו. (עיינו בירושלמי נדרים פ"ג, ה"ב). התמונה המלאה מתקבלת רק בלימוד של כל ההופעות ביחד, השוואה ביניהן ואיחודן לתמונה שלימה.

במסגרת דיוננו כאן, לא נדון במכלול סיפורי הבריאה המפוזרים במקומות רבים בתנ"ך (משמעות המונח סיפור, מלשון ספר, עמוקה ורחבה מני ים), ונתרכז בשני הסיפורים הראשונים ובהשוואה ביניהם, כדי ללמוד מהם, כאמור, על שני טיפוסי-אדם, שמבטאים שתי דמויות רוחניות שונות, שתיהן מכונות "אדם" ושתיהן מכונות "צדיק", אף על פי שרב ההבדל ביניהן.

סיפור הבריאה הראשון מתחיל בפרק א' ומסתיים בסוף פסוק ג של פרק ב'. סיפור הבריאה השני מתחיל בפרק ב' פסוק ד, ומסתיים בסוף פרק ג'. הסיפור הראשון, שמתחיל ביום אחד, מסתיים בפרשיית השבת – שמשמשת גם כהקדמה ופתיחה לסיפור הבריאה השני.

(הדברים יופיעו בהרחבה בקרוב, בע"ה, בספרי החדש 'צפנת שמואל' מלכות דוד). בשבוע הבא נמשיך לברר את הדברים.

בינתיים, נאחל לכל בית ישראל יותר לימוד תורה, עוד שנים מרובות בשמחה ובטוב לבב, תוך הקפדה מדוקדקת על הוראות הממשלה.

נאחל לעצמנו הנהגה יותר מאוחדת שתקבל החלטות ענייניות, נטולות שיקולים פוליטיים, ובריאות איתנה לכל אזרחי מדינת ישראל והעולם כולו, מכל הבחינות.