שנת תשפ"א | שבת פרשת בא

הלכה פסוקה: מה גובר: חוזים חתומים או דרך ההתנהלות בפועל?

'ארץ חמדה גזית' נוף איילון / אדר תשע"ה / תיק מס' 73081 החלטה 1 

דיינים: הרב שנקולבסקי אליעזר, הרב בנימין גדעון, הרב רכניץ עדו 

המקרה בקצרה: התובעת היא חברה קבלנית שבנתה את ביתו של הנתבע, התובעת תבעה את הנתבע, והוא תבע אותה בתביעה נגדית. בין הצדדים התגלעו מחלוקות רבות, ומונה מהנדס כמומחה מטעם בית הדין על מנת לחוות את דעתו. בין המחלוקות המשמעותיות בין הצדדים היתה השאלה מה מחייב את החברה הקבלנית – מפרט, חוזה, או הוראות הפיקוח? לטענת הנתבע התובעת היתה חייבת לעמוד בכתוב בחוזה ובמפרט, ואילו לטענת התובעת הוראות הפיקוח גברו על המפרט, וזאת על פי סעיף 7 לחוזה. החלטה זו של בית הדין עסקה בשאלה זו בלבד.

מומחה בית הדין כתב כי בדרך כלל יש לפעול על פי המפרט, אולם, במקרה זה חלק מהפריטים הכתובים במפרט אינם מקובלים ולכן לדעתו בנוגע לפריטים אלה יש להעדיף את הוראות הפיקוח. לטענת הנתבע מדובר בהחלטה שיפוטית שאינה בסמכות המהנדס. 

פסק הדין בקצרה: לגבי פריטים בלתי סבירים המופיעים במפרט, התובעת פטורה מזיכוי, כיוון שמדובר בטעות סופר. לגבי פריטים סבירים המופיעים במפרט שלא בוצעו על פי הוראות הפיקוח, התובעת תזכה את הנתבע בשיעור שליש עלותם.

נימוקים בקצרה:
1. מערכת היחסים שבין הצדדים
בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים בעייתית, משום שהפרויקט הוא בנה ביתך, שבו לכאורה ההסכמים הם בין הרוכשים לקבלן, וכך אכן נכתב בחוזה עליו חתם הנתבע. אולם, במקרה זה היזם היה האגודה השיתופית של הישוב (להלן הישוב) בו בוצעה הבנייה. בפועל, הישוב הוא שהתנהל מול הקבלן, והרוכשים היו צריכים להעביר בקשות לפיקוח דרך הישוב. היו רוכשים שקיבלו את הדרך הזו, אולם הנתבע לא נהג כך, ודרש את קיום החוזה כלשונו.

לסיכום, היה פער בין ההתנהלות בפועל, שבה התובעת עמדה מול היישוב והפיקוח מטעמו, לבין החוזים שנחתמו בהם ההתקשרות היתה בין הרוכש והתובעת באופן ישיר.

2. מה זכותו של רוכש בית שחתם על מפרט וחוזה מבלי לדעת את פרטיהם
הנתבע טען שחתם על חוזה ומפרט מבלי לדעת את הפרטים הכלולים בהם. בפסק דין 74017 נכתב באריכות כי אדם שחתם על שטר שלא הבין את תוכנו מתחייב על פי הכתוב בו (על פי שו"ע חו"מ מה, ג). משו"ת הרשב"א (המיוחסות, עז) עולה כי טעם הדין הוא שהחותם גומר בדעתו להתחייב על פי מה שכתב הסופר בשטר. לגבי שטר שנוסח על ידי צד לעסקה כתב בשו"ת מהריא"ז ענזיל (מט) שהצד השני שחתם עליו אינו גומר בדעתו להתחייב בכל הכתוב בו אם לא קרא את תוכנו.
במקרה זה, דווקא הנתבע רצה שהתובעת תעמוד במסמכים שהיא עצמה הביאה לו לחתימה והוא חתם עליהם. ואילו התובעת טענה שלא התכוונה להתחייב על פי הכתוב בחוזים, אלא להתחייב לבצע את מה שיקבע הפיקוח שמונה על ידי היישוב.
לכאורה על פי שורת הדין טענת התובעת הייתה צריכה להידחות, שהרי דברים שבלב אינם דברים (שו"ע חו"מ רז, ד). אולם, כנגד זה עמדו שני שיקולים: א. ממכתב הפיקוח שנשלח לתובעת לפני חתימת החוזה עולה כי הפיקוח פטר את התובעת מביצוע חלק מהפריטים שהתחייבה עליהם. ב. במפרט היו פריטים שמומחה בית הדין הגדיר אותם כטעות סופר, וחלקם היו גם לא בטיחותיים. והנתבע שהוא עצמו איש בנייה היה צריך להתריע על כך בפני הקבלן, העובדה שהוא לא עשה כך, מציבה סימן שאלה על כך שהוא הבין את החוזה כפשוטו.
לכן כפשרה הקרובה לדין החליט בית הדין כי הנתבע יזוכה בשליש מעלות הפריטים המופיעים במפרט ולא בוצעו על פי הוראות הפיקוח.

3. האם נפלה טעות סופר במפרט?
מהנדס בית הדין קבע כי ישנם במפרט פריטים שכלל לא נהוג לבצע ולכן לדעתו מדובר בטעות סופר. הנתבע התרעם על קביעת המומחה כיוון שלטענתו מדובר בסוגיה משפטית.
בפועל, בית הדין קיבל את חוות דעת המומחה כי ישנם במפרט פריטים בלתי סבירים, ולכן ברור שהתובעת לא התחייבה לבצעם.

לפיכך, בית הדין פטר את התובעת מזיכוי על אי ביצוע פריטים בלתי סבירים אלה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר