|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת וישב, חנוכהאיפה זה מתחיל?חג החנוכה לעולם יחול באותו הזמן בו נקרא בתורה אודות המאבק בין יוסף ויהודה על הנהגת העם והדרך להבטחת עתידו הרוחני. רבים וטובים קשרו את שני הנושאים זה בזה. כבר בסוגיית "מאי חנוכה" רמוז העניין "נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה - פסולה, כסוכה וכמבוי. ואמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב בראשית ל"ז והבור רק אין בו מים. ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר אין בו מים - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו" (שבת כב ע"א). הראי"ה בשיחותיו טען שהדבר רמוז בתביעתם של היוונים והמתיונים "וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל " (בראשית רבה פרשה ב ד"ה ר"ש בן). "קרן השור" רומז לשיטת יוסף (שהם הבינו אותה לא נכון) שהרי עליו נאמר "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו" (דברים ל"ג יז). אם נמשיך כיוון מחשבה מדרשי זה נגיע בקלות לקשר נוסף. אין צורך בדמיון מפותח כדי לקשר בין ה"שור" ובין "העגל". מה עוד שחז"ל במדרש כבר סיפרו לנו את הסיפור הבא "ויקח משה את עצמות יוסף, (כשמת יוסף) עמדו מצרים ועשו לו ארון של מתכת ושקעוהו בנילוס בא משה (בליל יציאת מצרים) ועמד על נילוס נטל צרור וחקק בו עלה שור וצווח ואומר יוסף יוסף הגיעה שעה שהקב"ה גואל את בניו והשכינה מעכבת לך וישראל וענני כבוד מעכבין לך אם אתה מגלה את עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו נקיים משבועתך, מיד צף ועלה ארונו של יוסף" (תנחומא בשלח סימן ב). למדרש זה יש המשך "א"ר ירמיה כשהביאו הנזמים תלה אהרן עיניו לשמים ואמר אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תהלים קכג) אתה יודע את כל המחשבות שבעל כרחי אני עושה, השליך לאש …נטל הלוח שכתב עליו משה עלה שור כשהעלה ארונו של יוסף השליכו תוך הכור בין הנזמים ויצא העגל גועה כשהוא מקרטע, התחילו אומרים אלה אלהיך ישראל" (תנחומא כי תשא יט). מדרשים אלה שופכים אור חדש גם על תוצאות מכירת יוסף שגלגלה את העם למצרים, וגם על חטא העגל שעל עונשו נאמר "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם" (שמות ל"ב לד) "כל פקידות הבאות על ישראל יהיה מקצת עון העגל בהם" (רש"י ירמיהו ב' כב). לפי זה התשלום על חטא העגל הוא לצערנו גם לעתיד, לדורי דורות וראשיתו בחטא מכירת יוסף. אחד הלקחים המפתיעים מכך הוא שגם חטא שכול כולו ב"בין אדם למקום" – חטא העגל, תחילתו ומקורו בחטא מן התחום של "בין אדם לחברו" – מכירת יוסף. אין פלא כי דווקא הנביא שכל כך זועק לשמים את זעקת החלשים והנדכאים בידי החזקים, הוא המשתמש בדימוי "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק" (עמוס ב' ו, הפטרת וישב, יש בדברים אלה, לענ"ד, חומר רב למחשבה גם למנהיגים הרוחניים של דורנו.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
