שנת תשפ"ב | שבת פרשת האזינו

חמדת שנת השבע: בצמת סוכות והשמיטה

על העומס הרוחני של חגי תשרי נוספה השנה גם מצוות השמיטה.

עיון בתורה מגלה קשר מפתיע בין השמיטה לבין חג הסוכות:

 וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:  (דברים פרק לא, י-יב)

פעם בשבע שנים, מתחדשת מצוות הקהל. כאשר עם ישראל בא למקדש לחוג את חג הסוכות, עלינו גם לקרוא את התורה. המצווה איננה מסתכמת בקריאת התורה למי שבמקרה עולה לרגל. יש כאן מצווה להקהיל את עם ישראל, לדרבן את כולם לעלות לרגל, לשמוע את התורה כדי שייראו את השם וישמרו את המצוות. מעמד הקהל שואף להגשים את תקוותו של הקב"ה במעמד הר סיני: "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים".

התורה מתארת את מצוות הקהל כמצווה המיוחדת לצמת בין 'מועד שנת השמיטה' ו'חג הסוכות'. במה התייחד צומת זה כמועד הראוי לקביעת המעמד הגדול של הקהל?

אינטואיטיבית ישנו קשר בין המסר של השמיטה והמסר של חג הסוכות. בשנת השמיטה אנו נוטשים את הקרקע ומפקירים את פירותיה לכל. בכך אנו מכירים בבעלותו של ה' על הארץ. בחג הסוכות אנו נוטשים את בתינו ודרים בדירת עראי, ובכך מכירים בכך שגם דירתנו דירת עראי. אמנם נדל"ן הוא "נכסי דלא ניידי", אך בעוונותינו עם ישראל בהחלט נע ונד. התורה אף מגלה את הסיבה לגלות: "אז תרצה הארץ את שבתותיה". בעוון השמיטה, חלילה חלילה נמצא את עצמנו גרים בארצות נכר דרך ארעי, כמו שאנו עושים בסוכות.

במסכת מועד קטן (דף ג) אנו מוצאים קשר מפתיע יותר בין השמיטה ובין חד הסוכות. הגמרא אומרת שישנן שלוש הלכות שנאמרו למשה מסיני, שקיומן תלוי זה בזה: ערבה, ניסוך המים, ותוספת שביעית. ערבה וניסוך המים הן מצוות שנעשות בסוכות במקדש (אין הכוונה לחיבוט הערבה שלנו). כיצד השביעית קשורה למצוות אלו?

הסמליות של השמיטה, והמסר "כי לי הארץ", מובנים. ברם, הקיום המעשי של מצוות השמיטה הינו כמעט קשה מנשוא. היכולת להפקיר את מקור הפרנסה לשנה שלמה ולבטוח בבורא עולם שיספק את צרכינו בשנה זו זהו ביטוי עילאי של אמונה אמתית ברמה גבוהה ביותר.

מצווה שמשדרת מסר דומה של אמונה בשעת הצורך היא מצוות ניסוך המים. הזמן היחיד בשנה בו מנסכים מים במקדש הוא בחג הסוכות. אין ספק שזהו הזמן הקשה ביותר לנסך מים. מאגרי המים, שהלכו והתמלאו החל מחשוון הקודם ועד האביב, הלכו והתמעטו במשך הקיץ, ובסוכות, לפני עונת הגשמים, נמצאים בשפל הגדול ביותר בשנה. בשלב זה של השנה, נטיית ליבנו היא להאחז במים שנותרו, לשמר אותם ליתר בטחון, לוודא שחלילה לא יחסר. דווקא אז הקב"ה אומר: קחו את מעט המים שנותרו, והוכיחו שאתם סומכים עלי שבזכות קיום המצוות אמלא את אוצרות המים.

ניסוך המים נותן את הטון לכל התפילות שאנו מתפללים בנטילת ארבעת המינים, תפילות על הגשם ועל יבול השנה הבאה. לפני תחילת השנה החקלאית החדשה, בזמן בו אנו הכי תלויים בחסדי מרום, כולנו באים בפנייה משותפת, ומבקשים שאוצרו הטוב לנו יפתח. את חוסר הוודאות של החקלאי, שאינו יודע אם יזכה לפריון, אנו מחליפים באמונה, 'אנו לי-ה ולי-ה עינינו' (כפי שהיו אומרים בשמחת בית השואבה).

אם כך הקשר בין השמיטה לבין ערבה וניסוך המים ברורה: שניהם נועדו לבחון את ביטחוננו בקב"ה ותלותנו בו, כך גם במצוות הסוכה. במצוות אלו אנו מבטאים את בעלות הקב"ה על הארץ כולה.

כיצד מסרים אלו קשורים למצוות הקהל? כבר הערנו שמצוות הקהל איננה באה בסוכות של תחילת שנת השמיטה, אלא בסוכות של אחר שנת השמיטה, סוכות של השנה השמינית. דבר זה משמעותי משתי סיבות:

א.   בתחילת שנת השמיטה איננו מרגישים את השפעת השמיטה באופן משמעותי, שהרי נמשיך לאכול את יבול השנה הששית ופירותיה במשך מספר חודשים. את השפעת השמיטה מרגישים בעיקר בסוף השנה. אין ספק שזמן בו השמיטה מורגשת יותר מכל זמן אחר הוא בזמן הנקרא 'באספך מגרנך ומיקבך'. אחרי שנה שלמה בה לא עבדנו את הקרקע, ספק אם היבול ישווה ליבול שמפיקה הקרקע בשנה רגילה, בה אנו משקיעים את עמלנו ומרצנו בטיפוח הקרקע וגידוליה. אפילו את היבול שמצמיחה הקרקע בכוחות עצמה אנו נדרשים לא לאסוף לעצמנו, אלא לאסוף בצורה משותפת עם כולם.

ב.   בסוף שנת השמיטה חלה מצוות שמיטת כספים ומבטלת את כל החובות. אם אין חובות, אין מעמדות. כוחו של העשיר על העני נעלם. כולם מתחילים את השנה השמינית במעין קו אפס המשווה ביניהם.

אם כן, התורה יוצרת מצב ייחודי שמבטא באיזו צורה עלינו לגשת למעמד קריאת התורה נגד כל ישראל ולהיות מוכנים לקבל את התורה. בסוכות של השנה השמינית, לאחר שחווינו את המשמעות המלאה של השמיטה ובשעה שהמים נמצאים מתחת לקו האדום, אנו באים כדלים וכרשים, לאחר שנטשנו את אדמותינו ואת בתינו, וכשאין איש חייב מאומה לחברו. היבול אינו בבעלות פרטית של אף אחד, עני ועשיר יחדיו נדרשים לאסוף את הראוי להם וזהו. ברגע הזה, זהו הזמן הנכון להתאסף כולנו, כאיש אחד בלב אחד, ולחדש את מעמד הר סיני.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר