שנת תשפ"ב | שבת פרשת תולדות

חמדת הדף היומי: מדוע נכתבו במשנה "אבות וגבורות"? דף לב

השבוע  נלמד  את המשנה העוסקת בסדר הברכות שמברכים בראש השנה, המשנה (בדף לב ע"א) כותבת: "סדר ברכות: אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע. קדושת היום - ותוקע, זכרונות - ותוקע, שופרות - ותוקע, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים, דברי רבי יוחנן בן נורי" לאחר מכן המשנה מביאה את דעת רבי עקיבא החולק.
לא ברור מדוע המשנה מפרטת את כל הברכות שבתפילה, בעוד שהמחלוקת מתמקדת אך ורק בארבע ברכות מתוך הברכות הללו.

הירושלמי (פרק ד, הלכה י) מסביר שהסיבה שהמשנה אמרה כך, היא משום שיש להתכוון ולצאת ידי חובה מהש"ץ מראש התפילה ולא רק  בברכות מלכויות זכרונות ושופרות, לכן המשנה מפרטת את כל הברכות, על מנת שנדע שהאדם חייב לעמוד ולשמוע את התפילה משליח הציבור גם בברכות האחרות.

בעל המאור (יב ע"א מדפי הרי"ף) סבר שיש להתפלל את התפילות הללו של תשע ברכות, בכל תפילה מתפילות ראש השנה, אמנם תוקעים רק בתפילת המוסף.

הרמב"ן (מלחמות ה' שם) חלק עליו מכל וכל, וטען שדבריו אינם מתיישבים עם מקורות רבים, ביניהם הירושלמי המוזכר לעיל, שכתב שיש להתכוון בכל ברכות הש"ץ ולא רק בברכות מלכויות זכרונות ושופרות, לדבריו הסיבה שיש לכוון בכל ברכות הש"ץ היא משום שבתפילת לחש של מוסף, היו מתפללים שבע ברכות, ולא תשע, ולכן היו חייבים לצאת ידי חובה משליח הציבור בכל הברכות שאותן לא אמרו בלחש, אלא שהיו חייבים לכוון בכל הברכות על מנת לצאת ידי חובה. הרמב"ן כתב שבימינו, נהגו להתפלל תשע ברכות גם בתפילת הלחש.

הראבי"ה (תקמו) מערער לפי ירושלמי זה, על המנהג שנוהגים לפי דברי התוספות (סוכה לח ע"ב ד"ה שמע ולא ענה) שכשאדם נמצא בתוך תפילת עמידה, והגיע שליח הציבור לקדושה, אותו אדם מפסיק ומקשיב על מנת לצאת ידי חובה בקדושה. על זה הוא מעיר שכפי שנאמר בירושלמי, על מנת לצאת בחלק מתפילת השליח ציבור, יש להקשיב לכל התפילה מתחילה ועד סופה.
מהרב אברהם שפירא זצ"ל שמעתי שהגרי"ז (בריסק) היה מקפיד לעמוד בכל חזרת הש"ץ בתפילת מוסף של ראש השנה, (לאחר שהרב שפירא התפלל אצלו פעמים רבות בימות החול, הוא) הגרי"ז ביקש ממנו לבוא בראש השנה להתפלל אצלו על מנת שתהיה ברכת כהנים, והגרי"ז שהיה לוי רצה ליטול לו ידים. ומכיון שהוא נהג לעמוד בכל החזרה, הוא הציע לרב שפירא שהוא יטול לו ידיים לפני החזרה, וכך הוא לא יצטרך להפסיק באמצע, הרב שפירא לא הסכים ליטול ידיים זמן רב כל כך לפני ברכת הכהנים, ולכן עצרו את כל התפילה על מנת שהגרי"ז יוכל לצאת ממקומו ליטול ידיים לרב שפירא סמוך לרצה.

ככל הנראה, הסיבה שבבריסק נהגו כך היא משום שהם רוצים שהתקיעות יהיו על סדר הברכות שלהם, וכפי שלמדנו, הרי שהש"ץ מוציא ידי חובה רק כאשר השומע נמצא בכל התפילה, ולא נמצא בחלק ממנה. 

לסיכום: בירושלמי מבואר שהסיבה שבמשנה נאמרו כל הברכות היא משום שיש להקשיב לחזן לכל הברכות על מנת לצאת ידי חובה, נחלקו הבעל המאור והרמב"ן האם מהדין יש לומר תשע ברכות בכל התפילות, או רק בתפילת החזרה של החזן, הרמב"ן מסביר שזו הסיבה שלדעת הירושלמי צריך לצאת בתפילת החזן, למרות שהתפללו תפילת לחש, גם בימינו יש שמקפידים לעמוד בכל החזרה, על מנת שסדר התקיעות יהיו על סדר הברכות שהש"ץ מוציא בהם ידי חובה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר