שנת תשפ"ב | שבת פרשת מקץ

שו"ת במראה הבזק: ריצה לפני עלות השחר

(מתוך ח"י)

ניו יורק, ארה"ב                                    New York, USA  
חשון תשע"ח 

שאלה
נשאלתי בקהילה – האם מותר להתחיל ריצה או אימון כושר לפני עלות השחר, להמשיך אותה גם אחר עלות השחר ולהתפלל שחרית רק אחר כך?

תשובה
מעיקר הדין מותר להתחיל ריצה או אימון כושר לפני עלות השחר, ולהמשיך אחר עלות השחר, ולהתפלל שחרית מאוחר יותר¹. ומן הראוי לומר קצת ברכות או פסוקי תפילה וקבלת עול מלכות שמים לפני הריצה או האימון², וכן לשים תזכורת שלא ישכח להתפלל לאחר מכן³.

_________________

¹הקדמה
את השאלה שלפנינו יש לבחון משני היבטים:
האחד נוגע לאיסור להתחיל לעסוק בפעולות שונות סמוך לזמן התפילה – ובהקשר זה מדובר גם על מנחה וערבית ולא רק על שחרית – או קריאת שמע (וכן מצוות נוספות), אם יש חשש שהאדם יימשך בעיסוק זה או יתעכב מחמתו ובסופו של דבר ישכח להתפלל או שזמן התפילה יעבור.
השני מיוחד לתפילת שחרית והוא האיסור לעסוק בצורכי האדם קודם שהתפלל את התפילה הראשונה ביום (לעניין זה מתחיל היום מן הבוקר אם משום שהתפילות הן כנגד הקרבנות שבהם "הלילה הולך אחר היום" ואם משום שבהקשר זה השאלה היא מה העיסוק הראשון של האדם בקומו משנתו, מה שמבחינתו של האדם [או של רוב בני האדם, גם אם יש חריגים העובדים במשמרות לילה וכדומה] הוא תחילתו של היום). איסור זה אינו תוי בחששות "טכניים" של שכחה או החמצת מועד התפילה אלא בתפיסה העקרונית שהעיסוק הראשון של האדם צריך להיות בעבודת בוראו ובתפחילה לפניו.

נבחן כל אחת משתי השאלות בנפרד:

האם יש לאסור משום איסור עשיית מלאכה לפני התפילה?
במשנה במסכת שבת (ט ע"ב) מתבאר כי אסור להיכנס לספר, למרחץ, לבורסקי, לדין ולאכול סמוך לתחילת זמן התפילה (שם מדובר בתפילת המנחה, אבל העיקרון נכון גם בשאר התפילות [אם כי ראה להלן שדווקא בשחרית ייתכן שיש יותר קולא בעניין זה]) או סמוך לזמן קריאת שמע (שלגביה גם אם התחיל – מפסיק, אלא שמחלוקת היא באיזה אופן נאמר דין זה, וראה עוד להלן). הגמרא (שם) מסבירה שהחכמים חששו שמא ישברו המספריים במהלך התספורת או שמא האדם יתעלף במרחץ או שמא יסתרו את הדין ויתחילו מן התחלה או שמא יימשך אחר אכילתו או שמא יצטער מהפסדים גדולים בבורסקאות ויפסיד את התפילה. איסור זה נפסק להלכה בשלחן ערוך (אורח חיים רלב, ב, וראה עוד שם רלה, ב ומשנה ברורה שם, יז).

סיבות להקל במקרה שלנו:

א. נראה שאין איסור כאשר אין חשש שהמלאכה עלולה להימשך:
יש מקום לעיין האם חז"ל גזרו דווקא על מלאכות אלו, או שמא מדובר בדוגמאות בלבד וגזרת חז"ל נאמרה על כל המלאכות שיש בהן את החששות הללו (ראה מגן אברהם רלב, ו; משנה ברורה שם, ט). אבל בכל מקרה נראה, שגם אם נאמר שחז"ל גזרו על כל מלאכה שקיימים בה החששות הללו, מ"מ אין לאסור מלאכות שאין בהן את החששות הללו.
והנה, בפעילות גופנית מאומצת לא שייך לחוש שמא יימשך, שהרי גם אם אדם עלול להמשיך להתאמן בתרגילי כוח או בריצה זמן נוסף מעבר למה שתכנן מתחילה, מ"מ יש רק אפשרות נדירה מאוד שהאדם יחמיץ את התפילה (שחרית) או את זמן קריאת שמע בגין הימשכות זו, שהרי לשם כך יהיה עליו להמשיך את הפעילות הפיזית שעות רבות באופן שיתחיל בה לפני עלות השחר ויסיים אותה לאחר ארבע שעות (זמניות) מהתחלת היום (ראה שלחן ערוך אורח חיים פט, א) או לעניין החשש להחמיץ קריאת שמע בזמנה - שלוש שעות (ראה שם נח, א). ומאחר שגם שאר החששות שהוזכרו בגמרא לא שייכים בריצה (אין בה חשש שיישבר אביזר מסוים, אין חשש לעילפון וכו' [לעניין עילפון אמורים דברינו כמובן בריצה רגילה שלשם הנאה או שמירה על הכושר, שאינה כרוכה במאמץ חריג, וכל עוד מדובר באדם בריא. אכן אם מדובר בריצה הכרוכה במאמץ חריג העלול להביא לידי כך , או באדם שבמצב בריאותו כל ריצה עלולה להביא לידי כך, יש מקום לאסור, וריצה כזו – יש לתת את הדעת אם מותרת היא, ללא שיהיה בה הכרח, גם ללא קשר להיותה קודם לתפילה מצד "ונשמרתם לנפשותיכם"]) ולכן התחלת אימון סמוך לזמן התפילה לא נאסרה.
וביתר פירוט: החשש שיימשך שייך רק באכילה שיש לאדם דחף לאכול סעודה גדולה וברגע שהחל בסעודתו הקטנה הוא עלול להיגרר ולהרחיב באכילתו עד שיפסיד את התפילה. ואולי שייך חשש גם במלאכות נוספות כתפירת בגד שלם וכדומה, שיש לאדם משיכה לנסות לסיים אותן לחלוטין ובכך יפסיד תפילה. אך בריצה ופעילות פיזית מאומצת, שאין לאדם רגיל דחף לרוץ במשך הרבה שעות, אין כל איסור. וזהו שכתב הרשב"א בברכות ט ע"ב שהאיסור הוא רק במלאכות המביאות לידי פשיעה. וראה ביאור הלכה בסימן רלב סעיף ב ד"ה לברסקי.
ואמנם הביה"ל שם מקל בכתיבה ותפירה ודומיהן (פעולות שרגילים להפסיק בהן באמצע), רק "במקום הצורך", הואיל ויש מי שמסתימת דבריו משמע שבכל מלאכה אסור. אבל נראה שלמרות שמדובר בפעולות ששונות מאכילה ובורסקי בכך שניתן בקלות לעצור במהלכן ולהתפלל, מכל מקום זהו רק במלאכות שיש בהן חשש שיימשכו עד סוף זמן מנחה. אך אין הביה"ל מדבר במלאכות שאין אפשרות מעשית שיתחילו סמוך למנחה ויימשכו עד סוף זמן מנחה.

ב. יש מקילים לפני תפילת שחרית:
שיקול נוסף להתיר הוא בכך שאין מדובר על פעולה של לפני מנחה אלא על ריצה לפני שחרית. המשנה בשבת ט ע"ב אוסרת להיכנס למרחץ ולדין וכו' בסמוך לזמן מנחה. והרמב"ם כתב (תפילה ו, ז) שגזרו איסור כניסה למרחץ או תספורת רק בסמוך למנחה ולא בסמוך לשחרית (כיוון שאז אין עשיית פעולות אלה מצויה ולא גזרו בה). וכ"פ השו"ע (פט, ז) וערוה"ש (פט, כח). ואף שיש שהחמירו במלאכות שנהוג לעשותם סמוך לעלות השחר (משמעות לשון הבית יוסף שם שלפני שהביא את דברי הרמב"ם הפנה למבואר בסימן רלב לגבי איסור מלאכה ומשמע שרצונו לומר שאיסור זה נוהג גם לפני שחרית ורק במרחת ותספורת חידש הרמב"ם את קולתו; שו"ע הרב פט, ח; פרי מגדים שם אשל אברהם טו ודרך החיים כג, ד-ו) מ"מ כבר הקל בזה המשנ"ב (פט, לז) לאחר שיאמר מקצת ברכות.
נדגיש שהדברים אמורים רק כשההתחלה היא לפני עלות השחר וכמתואר בשאלה, אך לאחר עלות השחר – לא (אליה רבה שם, יב; משנה ברורה שם, לו) וכפי שמפורש ברמב"ם עצמו (תפילה ו, ד) שלאחר עלות השחר אסורה כל מלאכה עד שיתפלל.

ג.   אמירת ברכות לפני הריצה:
ההסתמכות על אמירת מקצת ברכות מבוססת על דברי הרמ"א (פט, ג) שכותב שיש מקילין להתעסק בצרכיו או לילך לדרך לפני שהתפלל שחרית, לאחר שאמר מקצת ברכות. הרמ"א כתב רק ש"טוב להחמיר בזה", משמע שמעיקר הדין סבור שמותר. אלא שהרמ"א מתבסס על דברי תה"ד (תשובה יח) ועיון בדברי תה"ד מעלה כי כלל לא ברור שסבר כך, וכפי שכבר העיר ערוך השלחן (פט, כא) [ואולי ניתן להציע שהבנת הרמ"א מבוססת על כך שהתה"ד מכנה את הנוהגים כך: 'מדקדקים' ולא קורא להם: 'טועים' וצ"ע]. יש לציין גם שתרומת הדשן מדבר על אנשים שממש מגיעים לבית הכנסת ומתפללים את כל הברכות והתפילה כסדרה עד ברוך שאמר ובזה הם מבטאים שעבורם הפנייה לקב"ה היא הדבר הראשון בסדר היום, ואין הכרח לדמות זאת למי שרק אומר מעט מברכות השחר לפני מלאכתו.
אכן תה"ד והרמ"א עסקו רק באיסור "לעשות חפציו" קודם שיתפלל (ראה בהמשך) ולא ברור איך תועיל סברתם  לגזרת חז"ל לא לעשות מלאכות שיש בהן חשש שיימשך אחריהן ויבטל בגינן מהתפילה (לסוברים שחז"ל גזרו על מלאכות מסוימות גם סמוך לשחרית). מ"מ כיוון שהמשנ"ב (פט, לז) הביא להלכה היתר זה גם בנוגע לעשיית מלאכה קודם שחרית אם יקדים לה חלק מברכות השחר, ומה גם שכל הדיון שלנו כעת הוא רק במח' בדרבנן (האם חז"ל גזרו על עשיית מלאכות מסוימות סמוך לשחרית) ובשל סופרים הולכים אחר המקל (ע"ז ז ע"א, רמב"ם ממרים א, ה, רמ"א חו"מ כה, ב), וביותר שיש מקום רב להבין מלשון הרמב"ם (תפילה ו, ד; תפילה ו, ז) שלא גזרו כלל על שום מלאכה קודם עלות השחר וכשיטת המקילים (ועיין גם מגן אברהם ע, ו ומשנה ברורה שם, כג שמשמע שהבינו כך בדבריו), לכן נראה שניתן בשופי להקל בזה (בתנאי, כאמור, שההתחלה היא לפני עלות השחר).

ד. אם התחיל יכול להמשיך:
גם במלאכות שאסור לעשותן מאז שהגיע זמן התפילה או סמוך לזמן התפילה, מכל מקום מי שכבר התחיל בהן, אפילו באיסור, יכול להמשיכן גם אחר ששהגיע זמן התפילה ולענייננו - לאחר שעלה השחר ואין צריך להפסיק אלא אם אכן הגיע זמן שאם לא יפסיק בו - שוב לא יספיק להתפלל (שבת ט ע"ב; שו"ע רלב, ב).

ה.  גם מצד ק"ש אין איסור להתחיל לפני עלות השחר:עד כה עסקנו באיסור להתחיל מלאכות מסוימות לפני התפילה, אולם התחלת הריצה או האימון לפני תפילת שחרית היא גם התחלתן לפני קריאת שמע של שחרית. כפי שהזכרנו לעיל מהמשנה (שבת ט ע"ב) מבואר שלגבי קריאת שמע האיסור אף חמור יותר ואף בדיעבד "אם התחילו – מפסיקין לקריאת שמע", אך הגמרא בסוכה (לח ע"א) הקשתה סתירה בין משנה זו למשנה שם שממנה משמע שאין צריך להפסיק. בגמרא נאמרו כמה ביאורים ונחלקו הראשונים מה מהם נפסק להלכה. הרמב"ם כתב (ק"ש ב, ו): "היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק בתספורת או שהיה מהפך בעורות או שהיו עוסקין בדין גומר ואחר כך קורא קריאת שמע ואם היה מתיירא שמא יעבור זמן קריאה, ופסק וקרא – הרי זה משובח". הראב"ד שם חלק וסבר שחייב להפסיק. ובשולחן ערוך (ע, ה) הביא את מחלוקתם.

ומכל מקום משמעות דברי הרמב"ם "אם היה מתיירא" שרק כאשר יש חשש שיפסיד ק"ש בשל מלאכתו – "אם פסק הרי זה משובח" (אף שמדובר רק בחשש בעלמא ולא שאכן נראה שיפסיד קריאת שמע, שאז צריך להפסיק אפילו לתפילה כנ"ל). אך כאן שאין חשש שיפסיד ק"ש בשל הריצה, אין כל צורך להפסיק במהלך המלאכה ולומר ק"ש. גם הראב"ד שסבר שחובה להפסיק - מדבר רק על מלאכות שיש חשש שיימשכו ויגרמו להפסד זמן ק"ש, וכדלעיל. להלכה מוסכם על האחרונים (משנ"ב ע, כג) שאם התחיל לפני שהגיע זמן ק"ש, אז אין חובה להפסיק באמצע מלאכתו (אא"כ לא תישאר אח"כ שהות לקרוא, ע"ש).
ונראה שגם דרך החיים (כג, ד-ו) [והביאור הלכה בסימן ע סעיף ה ד"ה 'היה עוסק' שלא הכריע אם יש לחוש לשיטתו] שכתב ששאר מלאכות פרט למרחץ ותספורת – דינן כאכילה ואסורות בחצי שעה שלפני עלות השחר, מדבר רק במלאכות שיש בהן חשש שמחמתן יחמיץ את זמן קריאת שמע וכפי שהסברנו לעיל לעניין תפילה.
ומעבר לכך, כבר הערנו כי מלשון הרמב"ם (תפילה ו, ד) נראה שהאיסור במלאכות נאמר רק מעלות השחר ולא לפני כן, וכפי שכבר העיר הביה"ל הנ"ל (סימן ע סעיף ה ד"ה היה עוסק).

האם יש לאסור מדין עשיית חפציו לפני שחרית?
בנוסף לאיסור לעשות מלאכה לפני התפילה מצד החשש שמא בגללה יפסיד אחר כך את התפילה, יש גם לדון מצד איסור עשיית צרכיו של האדם לפני שמתפלל. מצאנו בברכות יד ע"א: "אמר רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל, כאילו עשאו במה... [אמר] רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר: צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו..."; וראה רמב"ם תפילה ו, ד; שו"ע פט, ג.
הריטב"א (ברכות שם ד"ה אמרו ליה) כתב: "כשם שאסור לצאת לדרך ולעשות חפצו קודם שיתפלל, כך אסור להתעכב בדרכים וליתן שלום לפוגעים בו, אלא שימהר לבית הכנסת ויתפלל כדי שלא יתיאש מן התפלה". נראה שכוונתו היא לחשש שעלול לשכוח להתפלל. לפי זה, נראה שגם מצד זה יש להתיר במקרה שלנו, הואיל ואין חשש מעשי שהאדם ימשיך לרוץ עד שיפסיד זמן התפילה.
אבל גם אפשר להבין שיש כאן איסור אחר, משום פגיעה בכבוד שמיים (וכפי שמשתמע בתה"ד סימן יח), בזה שהאדם מקדים את צרכי עצמו, לפני שמתפלל לבוראו. ויש לדון האם בריצה לפני התפילה יש פגיעה בכבוד שמים.

א.   האם ריצה היא צרכי שמים?
אף שבריצה לצורך בריאות הגוף יש פן של צרכי שמיים ועבודת ה' (ראה רמב"ם דעות ד, א; ד, יד-טו) ולכן כשאין אפשרות אחרת יש שהתירו במפורש לרוץ לפני התפילה (ראה למשל בספר תפילה כהלכתה נספח בסוף הספר מדברי הרב חיים פינחס שיינברג אות ז), מ"מ נראה שהיתר זה שייך דווקא במי שאכן רץ מסיבות בריאותיות, אך הרץ לצורך הנאתו וכדומה אינו יכול להסתמך על כך. וכפי שמצאנו שהמשנ"ב (פט, כד) מתיר לאכול לפני התפילה מאכלים שמועילים לרפואתו וגם להנאתו, בתנאי שיכוון לרפואה (ומשמע שאם היה מכוון להנאתו לבד היה אסור).

ב.   האם חייב להפסיק כשעולה השחר בשל האיסור לעשות חפציו לפני שחרית?
יש לדון שמא גם אם התחיל בריצה לפני עלות השחר חייב להפסיק ברגע שיעלה השחר. מסברא הרי אפשר לטעון שרק כאשר דנים לגבי החשש שמא ימשיך במלאכה (ויפסיד תפילה) אז נאמר שאם התחיל, ובגלל זה יש טרחה גדולה יותר להפסיק, לא הטריחוהו להפסיק, מפני שהחשש שיחמיץ תפילה אינו מצדיק לדרוש מן האדם להפסיק באמצע מלאכתו. אולם כאשר הפעולה אסורה מצד עצמה (משום שעשייתה קודם תפילת שחרית היא פגיעה בכבוד שמים), מה בכך שהוא כבר באמצע מלאכתו, ומדוע נתיר לו להמשיך כשעולה השחר?
אולם להלכה הראשונים לא קיבלו סברה זו ולכן אין בזה איסור וכפי שנבאר.
השו"ע (סימן פט, ה) מביא מחלוקת ראשונים האם המתחיל לאכול לפני עלות השחר צריך להפסיק כשעולה השחר. יש מתירים, אך המחבר סותם כשיטת הרא"ש (ברכות א, י) בשם רבינו יונה לאסור. הרא"ש שם מנמק: "אף על גב דאמרינן בתפלת המנחה אם התחילו אין מפסיקין. שאני הכא דאסמכוה אקרא ואיכא לאו ד'לא תאכלו על הדם'. " (והדברים מובאים גם במשנ"ב פט, כח).
נראה שלרא"ש אין איסור להמשיך אחר עלות השחר בפעולות אחרות שהחל לעשות לפני עלות השחר, ורק באכילה יש דין ייחודי שאוסר, וכל שכן שלפי המתירים להמשיך באכילה אחר עלות השחר נראה ברור שמותר להמשיך אחר עלות השחר גם בעשיית צרכיו האחרים שכבר החל בהם.
לגבי שיטת הרמב"ם: אע"פ שהרמב"ם בהלכות תפילה (ו, ד) סותם שאסורה עשיית מלאכה משעלה השחר ואינו כותב במפורש שאם התחיל לפני עלות השחר אז מותר להמשיך במלאכה, מ"מ בהלכות קריאת שמע (ב, ו) כתב הרמב"ם שלא צריך להפסיק ממלאכתו ולקרוא את שמע. וכיוון שלפי הרמב"ם קיימת חובה לסמוך גאולה לתפילה (תפילה ז, יז), נראה מזה שלדעתו גם אינו מפסיק לתפילה (מג"א סימן ע סק"ו והסיק מכך שאף אם התחיל באיסור אינו מפסיק ואף מאכילה אינו צריך להפסיק – כדעה השנייה הנ"ל וכדברי הטור בסימן פט שכתב כך בשם הרמב"ם, בניגוד לדברי הבית יוסף שם שכתב שלא מבואר כך ברמב"ם ושלטור הזדמנה נוסחה משובשת בדבריו. אכן בסימן פט עצמו כתב המג"א [בס"ק טו] שלהלכה מכל מקום אם התחיל באיסור – מפסיק לקריאת שמע, אף שאינו מפסיק לתפילה, וכן כתב המשנה ברורה שם ס"ק כט. ומכל מקום בענייננו שבו מדובר בהתחיל בהיתר, ואף לא מדובר בו באכילה אלא בעשיית פעולות שאין בהן את החומרה של "לא תאכלו על הדם" וכו' – פשיטא שאין צריך להפסיק).
ויש להציע שגם אם נאמר שבעשיית צרכין לפני התפילה יש פגיעה בכבוד שמים, מכל מקום זה יהיה רק כאשר כבר הגיע הזמן שבו מותר להתפלל והאדם מעדיף להתחיל עיסוק אחר במקום להתפלל. אבל אם התחיל כבר לפני זמן התפילה, יש לומר שאין בזיון לתפילה מזה שרק ממשיך במה שכבר התחיל, לאחר הגעת הזמן.
המורם מכל האמור הוא שאם החל לפני עלות השחר את מלאכתו (במקרה דידן: את ריצתו) אז וודאי שיכול להמשיך. וכן פסקו - מטעמים שונים - המשנ"ב (ע, כג) והערוה"ש (שם ,ח ולדעתו כך הדין לשיטת הרמב"ם גם לגבי אכילה, אם התחיל בהיתר וכעין דברי המגן אברהם הנ"ל, ושנה הערוה"ש דבריו אלה גם בסימן פט, כו).

² מידת חסידות – לומר חלק מברכות השחר לפני כן
אף שממה שהבאנו עולה שאין איסור הלכתי לרוץ לפני עלות השחר, מ"מ יש לעיין אם אכן ראוי לפתוח את היום בצורכי עצמו. והנה מצאנו בברכות ה ע"ב שאבא בנימין נזהר במיוחד שלא יעשה דבר לפני שחרית (וראה שם גם ברש"י ד"ה סמוך) וכן מופיע ברשב"א בברכות יד ע"א "שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיתפלל". אלא שקשה להתבסס על מקורות אלו היות שהם מדברים כאשר כבר הגיע זמן התפילה.
עוד מצאנו במשנ"ב (פט, כח) שכתב בשם הזוהר שאפילו אם קם בחצות הלילה לא יאכל עד אחר שחרית. אך גם מכאן אין ראייה לעניין ריצה, מאחר שהזוהר מדבר דווקא על אכילה ולא על עשיית מלאכה ומה גם שהערוך השלחן כותב (פט, כו) שדברי הזוהר נאמרו דווקא לקדושי עליון ולא לכל אדם. ואדרבה במהרש"ל (חכמת שלמה, ברכות ה ע"ב) כתוב שמותר לעשות מלאכות קודם אור הבוקר. וכן בשל"ה (מסכת תמיד נר מצוה אות לב ד"ה ברכות דף י"ד) התיר לעשות מלאכה קודם אור הבוקר, אלא שהוסיף, "מכל מקום נראה לי, שלא לעשות שום ענין, עד שיברך סדר הברכות", אך לא הצריך להתפלל תחילה תפילת העמידה. והביא דבריהם המשנ"ב (פט, יז). וגם בפסקי תשובות (פט, יט) כתב שאם מתחיל במלאכתו לפני עלות השחר (ובמלאכות מסוימות חצי שעה לפני כן) ומקבל תחילה עול מלכות שמים, אז אין בכך כל חשש ופקפוק.

³ הכוונת תזכורת בפלאפון:
ונראה שהרוצה להחמיר בזה ולא לסמוך על האמור לעיל, יכול בשופי להסתמך על תזכורת להתפלל (וכגון שמכוון את הפלאפון שיצלצל בשעה מסוימת ויזכיר לו שעליו להתפלל) וכפי שמצאנו בדברי הרמ"א בסימן רלב סעיף ב שמתיר לאכול סעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה מכוח הסתמכות על שקוראים לביהכנ"ס (וגם המשנ"ב שם ס"ק כט סבור שכך הוא עיקר הדין).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר