שנת תשפ"ב | שבת פרשת בשלח

הלכה פסוקה: מצווה שבאה לידך עשה / מועד קטן ט'

הגמרא מביאה קושיה בין שני פסוקים: "כתיב פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו", וכתיב "ארח חיים פן תפלס"? לא קשיא: כאן - במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, כאן - במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.

על איזה מקרה מדברת הגמרא? רש"י פירש שהשאלה היא האם לשקול מצווה כנגד מצווה אחרת ולהחליט איזו מהן עדיף לעשות, או לעשות את המצווה שבאה לידך ולא לחשב איזו מהן עדיפה? ופתרון הגמרא הוא שאם ניתן לעשות את המצווה על ידי אנשים אחרים, הרי שיש לשקול איזו מצווה לעשות אבל אם לא ניתן לעשות את המצווה על ידי אנשים אחרים יש לעשות את המצווה שכעת, ולא לומר שאולי היא קלה מהמצווה שתבוא במקומה.

 המהרש"א (ד"ה כאן במצווה) מקשה על דברי רש"י שבכמה מקומות בש"ס אנחנו רואים שמצווה גדולה דוחה מצווה קטנה, כמו למשל שמצוות קבורת מת מצווה דוחה את מצוות הפסח או מצוות ברית מילה, לכן הוא מפרש אחרת שאפילו במצווה שבאופן עקרוני דוחה את חברתה והיא חשובה ממנה, כמו מת מצווה שדוחה מצווה אחרת, למרות זאת אם אפשר לעשותה על ידי אחרים לא תדחה את המצווה האחרת. למעשה, ניתן לתרץ באופן פשוט את קושיית המהרש"א שכן רש"י לא אומר שמצווה גדולה לא דוחה מצווה קטנה, אלא רק שאם יש מצווה קטנה יותר, שנמצאת כעת לפניך יש לבצע אותה.

 בשו"ת רדב"ז (ד, יג) דן בשאלה לגבי אדם שנמצא בבית כלא של גוים, והבטיחו הגוים להוציא אותו, באחד מהימים שהוא יכול לבחור, ושאל את הרדב"ז איזה יום עליו לבחור , משום שיש ימים שבהם ניתן לקיים מצווה מיוחדת כמו תקיעת שופר אם יצא באותו היום. הרדב"ז כתב שיש לו לעשות את המצווה הראשונה שהוא לא יכול לקיים בתוך הכלא, ויכול לקיים אותה אם יצא מהכלא, ולא משנה אם המצווה הזו היא קלה או חמורה. החכם צבי (קו) מקשה עליו כמה קושיות, אך בסופו של דבר הוא כותב שהוא רואה מקור לדבריו בסוגיה שלנו, שבה לפי דברי רש"י יש מקור מפורש לכך שאם יש מצווה קלה וחמורה לא בודקים מה המצווה הקלה, אלא עושים עכשו את מה שבא לידינו, ומשמע כדברי הרדב"ז. הנשמת אדם (א, סח,א) כתב שלדעתו החכם צבי לא ראה את המהרשא שחלק על רש"י, ואם היה רואה אותו היה חוזר בו. המצפה איתן לסוגייתנו כתב שרש"י הבין כך גם בסוגיה בסוכה שבה נאמר שהעוסק במצווה פטור ממצווה וכתב שאדם שצריך לקבור מת יקבור אותו למרות שהוא יפסיד את קרבן הפסח בגלל זה. ומכאן רואים שעל האדם לקיים מצווה שעומדת לפניו, גם אם היא קלה, ולא לחכות למצווה חמורה שעתידה לבוא.

 מהריטב"א (ד"ה כאן) מר' ירוחם (נתיב ב חלק ה) וכן מהר"ן בשם הראב"ד נראה שהבינו שהמקרה הראשון בגמרא זהה למקרה השני, ומדובר כאן באדם הלומד תורה ושואל לאיזו מצווה להפסיק את לימוד התורה ולאיזו מצווה לא להפסיק אותו, והגמרא לא דנה כלל בשאלה איזו מצווה לקיים קודם.

 סיכום: הגמרא ביארה שאדם צריך לעשות מצווה במקרה שאי אפשר לקיימה על ידי אחרים, רשי פירש שהכוונה היא במקרה שהמצווה העכשווית קלה יותר. ואילו המהרש"א הסביר שמדובר באופן שמצווה דוחה אחרת, ולמרות זאת היא לא דוחה אם אפשר לקיימה על ידי אחרים. הדיון הזה משליך על שאלה של אדם שיכול לעשות מאמץ ולקיים מצווה האם יחכה לקיים מצווה גדולה יותר.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר