|
שנת תשפ"ב | שבת פרשת כי תשאחמדת הדף היומי: לצער בעלי חיים לצורך האדם – אסור או הנהגה שאינה טובה? / חגיגה דף ידהרב עקיבא כהנאהשבוע נקרא בדף היומי במסכת חגיגה (יד ע"ב) על שאלה ששאלו את בן זומא האם מותר לסרס כלב, רש"י (ד"ה שאלו את) הסביר שהשאלה היא דווקא לגבי כלב, משום שדיני הסירוס נכתבו בעניני קרבנות, והכלב הוא הבהמה הכי רחוקה מעניין הקרבנות, משום שאם מוכרים אותו אסור להביא את הכבש שקיבלו במכירתו לקרבן. משאלה זו שנשאלה בענייני סירוס למד הרב ישראל איסרליין עקרון בעניין אחר, הוא כותב שיש לכאורה שאלה אחרת שכלל לא נשאלה בגמרא והיא האם אין בזה משום "צער בעלי חיים" בכך שמסרסים את הכלב, ואם כן מהי הסיבה שמותר לעשות כך? הוא קובע (פסקים סימן קה) כי: "אין אסור משום צער בעלי חיים אם הוא עושה לצורכיו ולתשמישיו. דלא נבראו כל הבריות רק לשמש את האדם", כמו שנכתב במסכת קידושין (פב עמוד א) שהחיות "לא נבראו אלא לשמשני", הוא מוכיח עוד הוכחות לדין זה מגמרות נוספות שמהם עולה כי מותר לצער בעלי חיים לצורך האדם, כדוגמה הוא מוכיח מהגמרא בב"מ שמשמע ממנה שמותר לטעון על החמור משא כבד, ועוד גמרות. לכן מסקנתו ההלכתית היא שמותר למרוט נוצות מאווזים חיים (כך מכינים את השמיכות מנוצות) על מנת להכין מהם מוצרים העשויים מנוצות אווזים. כך גם נפסק ברמ"א (אבן העזר סוף סימן ה, סעיף יד), למרות שהרמ"א פסק (חו"מ סימן רעב) שצער בעלי חיים אסור מהתורה. בתרומת הדשן הוא מסיים שלמרות שאין איסור, העולם נמנעים מלעשות זאת, משום שנאמר בגמרא בב"מ (פה) שרבי נענש על כך שאמר לעגל המובל לשחיטה שהוא נוצר לשחיטה, ולא ריחם עליו. הציץ אליעזר (יד, סח) למד מדברי התרומת הדשן, שמותר גם לבצע ניסויים לצרכים רפואיים בבעלי חיים, משום שהדבר נעשה לצורך האדם. אמנם, הוא כתב שאם יש אפשרות להרדים אותם לפני כן שלא יכאב להם יש לעשות זאת. בספר בנין ציון (צח) אסר לצער בעלי חיים לצורך רווח ממוני, והתיר לצער בעלי חיים רק לצורך רפואה, כך הוא הבין מדברי תרומת הדשן. אמנם, אחרונים רבים חלקו עליו (ביניהם השבות יעקב (ג, קג)) שמהם עולה שאין איסור לצער בעלי חיים לצורך רווח. השאילת יעב"ץ (א, קי) לעומתו הקל מאוד בדיני צער בעלי חיים, וכתב שלדעתו כל איסור צער בעלי חיים אינו אלא בבהמות שנועדו לעבודת האדם כמו חמור או שור, או חתול וכלב שגם מביאים אותם לשימוש האדם, אבל לא לבעלי חיים שלא נועדו לעבודת האדם כמו זבובים וחיות קטנות אחרות, הוא כתב שאין להקשות על דבריו מהסיפור של רבי שריחם על העכברים (ב"מ פה ע"א) משום ששם הסיבה היא בגלל שהוא חטא באותו עניין, לכן הוא היה צריך ללכת לצד השני ולרחם על החיות אפילו כאלו שאין חובה מצד הדין שלא לצערם.
סיכום: האיסור להתאכזר לבהמות נלמד מהגמרא ונפסק להלכה, אמנם נחלקו הדעות בהיקף האיסור לצער בעלי חיים, יש הסוברים שיש איסור לצער גם לצורך רווח ממוני, אמנם הדעה המקובלת היא שאין בכך איסור צער בעלי חיים, יש שמחמירים שיהיה כאן אכזריות, וישנה מחלוקת אם להרוג בעלי חיים בלי לצער אותם נחשב לצער בעלי חיים. לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|
מתפללים לרפואתם השלימה של ניר רפאל בן רחל ברכה ישראל בן רבקה מאירה בת אסתר טל שאול בן יפה משה בן שרה הכהן נטע בת מלכה גדעון בן רחל רחל בת טליה יוסף חלילי בן רחל נהוראי בן רבקה נמיר רבקה בת שרה בלה ר' יצחק בן בריינדל גיטה בתוך שאר חולי עם ישראל לע"נ הרב יהושע רוזן זצ"ל ט"ו באדר א' תשפ"ב לע"נ מר משה וסרצוג ז”ל חבר הנהלת 'ארץ חמדה' כ' תשרי תשפ"א לע"נ שמואל וגב' אסתר שמש י"ז בסיוון תשע"ד /כ' באב תשע"ז לע"נ לע"נ לע"נ ר' מאיר וגב' שרה ברכפלד (שרה - ט"ז בטבת תש"ף) רבי יעקב בן אברהם ועיישה וחנה בת יעיש ושמחה סבג לע"נ הרב ראובן וחיה לאה אברמן ט' בתשרי תשע"ו/ כ' תשרי תשפ"ב לע"נ הרב שלמה מרזל י' באייר תשע"א
ח' באייר תשע"ו / י"א במנחם-אב תשס"ט לע"נ לע"נ שלמה דוד בן זלמן ושרה אבנית סיון תשע"ט לע"נ לע"נ לע"נ יצחק זאב טרשנסקי כ״ח באדר תשפ"א לע"נ הרב שמואל כהן שבט תשפ"א
נועה רבקה בת מלכה ברכה ומשה צפורה בת יונה דונייר ע"ה נלב"ע י"ב אדר א' לע"נ הרב יוסף מרדכי שמחה שטרן ז"ל נלב"ע כ"א באדר א' תשע"ד לע"נ |