שנת תשפ"ב | שבת פרשת נשא שבועות

חמדת שנת השבע: קישוט בית הכנסת בשבועות שבשמיטה

שאלה: בשנים עברו נהגנו לעטר את בית הכנסת בענפי דקל ובענפי רוזמרין. האם הדבר מותר בשמיטה?

תשובה: במדרש נאמר שהר סיני עמד שומם, ובערב מתן תורה צמחו בו עשבים ופרחים כדי לעטרו לקראת התגלות ה' עליו (ועל כך נאמר "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא"). המהרי"ל בהלכות שבועות כותב שלאור זאת נהוג לעטר את בית הכנסת בעשבים ופרחים לקראת חידוש מעמד קבלת התורה בשבועות. דבריו מובאים ברמ"א (אורח חיים סימן תצ"ג סעיף ג).

השאלה היא אם צריכים לשים לב לקדושת הענפים והפרחים.

באחד הטורים הקודמים עמדנו על כך שאין קדושת שביעית בענפי עץ ובפרחים שאינם מיועדים לאכילה או להפקת בשמים וכדו'. לכן אין בעיה לקשט את בית הכנסת בענפי דקל ובפרחים שונים.

אך בשאלתך התייחסת גם לענפי רוזמרין. הרוזמרין משמש לתיבול מאכלים, ולכן הוא קדוש בקדושת שביעית. מכיוון שהוא שיח רב שנתי, עליו אינם אסורים באיסור ספיחים. הקדושה חלה בעת הקטיף גם  על ענפים שלא צמחו בשביעית.

אם כך עולה השאלה: האם  מותר לקשט את בית הכנסת בענפים הקדושים בקדושת שביעית?

התורה קובעת כי "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה", ומכאן דרשו חז"ל שקטיף לצורך דברים אחרים אסור. לכן חז"ל מנסחים שפירות השביעית נועדו "לאכלה" – ולא לסחורה, "לאכלה" – ולא להפסד.

האם ישנם שימושים מותרים אחרים בפירות שביעית? למדנו שחז"ל דרשו "לכם – לאכלה" – גם שימושים אחרים, הדומים לאכילה, כמו יצירת בשמים, משחות וכדו' כלולים בשימוש מותר שאיננו פוגע בקדושת השביעית.

שאלתנו היא על מה שלכאורה אינו כלול באף אחת מהאפשרויות הקודמות. השאלה היא אם מותר לקטוף עבור שימוש שאינו מנצל את הצמח באופן משמעותי כאכילה סיכה וכדו'. מצד שני אין בכך זלזול כמו בהפסד וסחורה. מדובר על תליית הצמח לקישוט. האם מותר לקטוף צמחים הקדושים בקדושת שביעית שלא למטרת אכילה והדומה לה, אך גם לא הפסד, אלא קישוט בלבד?

מספר ראיות הובאו לדבר, נציג אחת:

בירושלמי (שביעית פרק ז הלכה א) נאמר שמותר להעלות לגג חיתוכי ירקות הקדושים בקדושת שביעית, להתייבש שם, במקום נוח יותר. ישנה מחלוקת אם הכוונה היא שבגג הירק יתקלקל מהר יותר, או שהקלקול יהיה באותו זמן, אך בגג זה לא יפגע בסדר של הבית.

בעקבות ראיה זו וראיות נוספות הפוסקים דנו בשאלת גרימת קלקול ליבול הקדוש בקדושת שביעית בעקיפין, בגרמא.

הגרי"ש אלישיב (משפטי ארץ פרק כד סעיף א), וכן הרב מרדכי אליהו, מוכיחים מכאן שלכל היותר, אסור לגרום לקלקול ישיר של הפירות. תלייה לצורך קישוט איננה גורמת ישירות לקלקול, ולכן הדבר מותר.

על כן, במקרה זה בו מדובר על צורך מצווה, ולא מדובר על פעולה הפוגעת בפרי, הדבר מותר, ואף רצוי.

בעזרת ה', נקשט את בתי הכנסת, ועוד יותר מכך נקשט את עצמנו, גופנו וליבנו, וכך נגיע מוכנים לקבלת תורה, מקושטים בעיני המקום, כאיש אחד בלב אחד.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר