שנת תשפ"ב | שבת פרשת בהעלותך

פרשת השבוע: להעלות ולהניף, מה זה אומר? עובדי החינוך זקוקים להנפה!

האם יש קשר בין העלאת האור במנורה והנפת הַלְוִיִּם? ומה זה אומר לדורות בכלל, ולדורנו בפרט?

עיון בכתוב מגלה עד כמה לשון התורה מדגישה, בדרך דומה, את מילוי שתי המשימות - העלאה והנפה:

"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:    ...     וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל    ...    וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְקֹוָק:    ...     וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַיקֹוָק:    ...    וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה:    ...     וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם" (במדבר ח' א – כא).

התורה מעדיפה לשון העלאה על לשון הדלקה.

גם את הַלְוִיִּם צריך להעלות - להניף (הדברים מתקשרים גם לפרשיות במדבר ונשא, עיינו חמדת ימים לפרשת נשא תשע"ז).

כאמור, על פי פשט הכתובים, להניף פרושו להרים להעלות, כך מסביר גם רבנו בחיי במקום, בשני דרכים שהם אחד: "והתנופה הזאת היא (א) שהיה אהרן לוקח לכל אחד ואחד מן הלוים ומגביהו מן הקרקע מעט והיה מניף אותו. ובזה נתפרסם אהרן בגבורה גדולה וכח עצום שיניף את הלוים שהיו כ"ב אלף ביום אחד הוא לבדו, (ב) או היה זה בדרך נס".

מהי משמעות ההנפה – ההרמה לדורות? ואיך היא מתקשרת להעלאת האור?

האור בכתוב קשור ישירות לתורה ולחכמה. לדוגמא: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו' כג), "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" (קהלת ח' א). האור מסמל את הרוחניות גם בתוך העולם הגשמי. אם כך, הכוונה בהוספת אור היא להוסיף תורה, להוסיף חכמה ולהוסיף רוחניות. משמעות הדלקת המנורה במשכן ובמקדש – העלאת הנרות, היא הוספת רוחניות והגברת השכנת השכינה שם, וממילא בכל רחבי העולם. ככל שהשכנת השכינה מתרבה, כך מתגבר האור בעולם עד לתיקון הסופי, כפי שניבא הנביא ישעיהו: "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (ישעיהו ס' ג) וכמבואר במדרש "ירושלים אורו של עולם שנאמר "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ" ומי הוא אורה של ירושלים הקדוש ברוך הוא דכתיב "וְהָיָה לָךְ יְקֹוָק לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ" (ישעיהו ס' יט, עיינו גם בפסוק הבא) (בראשית רבה פרשה נט סימן ה).

המשכן והמקדש אינם רק מקום לעבודת השם באמצעות קרבנות, אלא אמורים לשמש כמרכז הרוחני שמפיץ אור לעם ישראל ולעולם כולו. מרכז שמגביר את השכנת השכינה על בניו של הקב"ה, בני ישראל, ומתוך כך על כלל האנושות.

הלויים הם אלה שעוזרים לכהנים, אבל גם אלה שקיבלו את תפקיד הפצת התורה בעם ישראל. כיוון שהכהן הגדול הוא שר החינוך של מדינת היהודים, הרי שהלווים הם עובדי מערכת החינוך (עיינו כדוגמא בבא בתרא דף כא ע"א בענין תקנותיו של רבי יהושע בן גמלא הכהן הגדול במערכת החינוך של דורו, תקנות שהתקבלו להלכה גם בדורות הבאים). כדי שמערכת החינוך תפעל כהלכה, התורה מצווה להניף אותם מעלה, לרומם אותם, כדי שיצליחו לרומם את כלל התלמידים וממילא את כלל הציבור.

האור מופץ באמצעות הרמת קרנו של מקצוע ההוראה וכיבוד העוסקים בו. השאיפה היא, שמי שיבחר להימנות על יחידה נבחרת זו, ויחלץ חושים לפני המחנה בהשגת המשימה הקדושה, יעשה זאת מתוך בחירה, ולא בגלל שלא הצליח להתקבל למגמות ה"יוקרתיות" יותר לכאורה.

תגמול נאה ומכבד הוא אחד האמצעים לעידוד המגמה. תגמול שיאפשר לעובדי ההוראה להקדיש את מלא מרצם ואונם לטובת המשימה. עובדי ההוראה צריכים לקבל מעמד של מדליקי משואה - מעלי האור במנורה הלאומית. מעמד של מפיצי אור מכל הבחינות.

הבה נתפלל כי נזכה להעלות את אור הנרות, ולהדליק את האור בנשמותיהם של תלמידי ישראל, וממילא האור יגיע לכל פינה, ירומם ויניף את כולם, מעלה מעלה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר