שנת תשפ"ב | שבת פרשת פינחס

חמדת שנת השבע: פלישת הענפים

הרב, לשכן יש עץ זית שעבר את הגדר ופלש לתוך הגינה שלנו. העץ מפזר זיתים אצלנו בגינה, ומספק צל במקומות בהם הוא לא התבקש לתת צל. פניתי לשכן, הוא אמר שאין לו בעיה שאגזום את העץ לפי ראות עיני והצורך של הגינה שלי, אך הוא הזכיר לי שהשנה שנת שמיטה, מה שמעלה את השאלה: האם מותר לי לגזום את העץ של השכן?

תשובה:
את דיני זמירה בשמיטה תוכל למצוא כאן, "מורנו שמיטה" יחידה 6, עמודים 14-18. לעת עתה אבאר את עיקרי הדין הנדרשים לענייננו:

בתורה נאמר "וכרמך לא תזמור" (ויקרא כ"ה ד). איסור הזמירה בשביעית הוא איסור דאורייתא.

הזמירה היא חיתוך ענפי האילן באופן שיאפשר ויעודד את האילן לפרוח ולהגביר את התנובה השנתית. השאלה העומדת לפתחנו היא אם מותר לחתוך את הענפים למטרה שונה.

הגמרא במסכת מועד קטן (דף ג ע"א) מפרטת את המלאכות האסורות מדרבנן בשמיטה. ביניהם היא מונה את הקרסום והזירוד. הקרסום והזירוד הם חיתוכים של ענפים יבשים המכבידים על העץ. למרות שמדובר בחיתוך של ענפים, מלאכות אלו אסורות רק מדרבנן, מפני שאינן מיועדות להגברת הצמיחה של העץ, אלא למניעת הכבדה.

כל המלאכות האסורות מדרבנן בשמיטה מותרות אם הימנעות מביצוען עלולה לפגוע בבריאות העץ באופן משמעותי. לכן החיתוכים הללו, הנעשים שלא לשם הפרחת העץ, מותרים.

אך מהו הדין כאשר כוונת החיתוך שונה לחלוטין? לדוגמא: אדם החותך את הענפים בשביל היופי? או, אם נשוב למקרה שלנו, אדם החותך את הענפים כדי שהם לא יפלשו לגינה שלו?

במסכת סנהדרין (דף כו ע"א) מסופר שהחכמים ראו אדם זומר בשביעית. הם אומרים שאם הוא חותך לצורך השימוש בעצים הזמירה מותרת, ואם הוא חותך בכדי לזמור זה אסור, והלב יודע אם לעקל (השק אליו היו מכניסים את הזיתים אחרי הריסוק שלהם בבית הבד) או לעקלקלות, כלומר – לאיסור. משמע שאם החיתוך נעשה לצורך השימוש בחומר שנחתך = נגזם = נזמר (לעקל), אין בכך איסור.

בעלי התוספות מקשים על כך: אם הוא זומר, מדוע שרצונו וכוונתו תשפיע על הדין? כך או כך, האיסור נעשה! בעלי התוספות עונים שזמירה היא פעולה הדורשת דיוק. אם הוא חותך לצורך הגזם, החיתוך לא יהיה מדויק. המשמעות היא שיהיה הבדל בפעולה עצמה.

מדבריהם אנו למדים שני דברים: א. חיתוך המשפר את העץ אסור (גם אם כוונת החותך שונה). ב. אם מטרת החותך איננה לצורך שיפור העץ, סביר להניח שהחיתוך לא ייחשב זמירה. עולה שחיתוך ענפים מותר במידה והוא עומד בשני הקריטריונים הללו: 1. אין כוונה לשפר את העץ. 2. החיתוך אינו מקצועי. כך פוסק הלכה למעשה בערוך השלחן.

החזון איש מבאר אחרת. דברי בעלי התוספות מתאימים להלכות שבת. בהלכות שבת יש דין של "פסיק רישא". כלומר, אם אדם מבצע פעולה למטרה מותרת, אך היא בהכרח תניב תוצאות אסורות, הפעולה אסורה, למרות שמטרתו איננה המטרה האסורה. אך בהלכות שביעית אין כלל שכזה. מי שאינו מתכוון לזמירה, אינו עובר על האיסור. אך יש לשים לב: בדרך כלל כאשר אדם חותך את הענפים, גם אם החיתוך נעשה לצורך העצים, הוא בכל זאת ישים לב שהחיתוך נעשה באופן המשפר את העץ. לכן בכל חיתוך מקצועי יש חשש שתהיה מעורבת כוונת איסור.

מדוע יש הבדל בין המלאכות האסורות בשמיטה ובשבת?

מורנו הרב שאול ישראלי מבאר שאיסור השמיטה אינו בעצם פעולת הזמירה, אלא בהצגת הבעלות על הקרקע, הבאה לידי ביטוי בזמירה. לכן עצם החיתוך אינו אסור, אלא החיתוך הנעשה בכדי לטפח את העץ. אם האדם אינו מתכוון לטפח את העץ, הוא אינו מפגין בעלות עליו, ואין בכך איסור.

אם כך למעשה:

מותר לחתוך בצורה לא מקצועית (כלומר, לא לכוון את החיתוך למקום שיעודד צמיחה גדולה יותר) ענפים החוסמים את הדרך, את הנוף, או פוגעים במראה החיצוני של הצמחייה והגינה. מותר לחתוך במקרים אלה, מכיוון שמטרת החיתוך היא הסרת הענף, ולא שיפור גידול העץ.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר