שנת תשפ"ב | שבת פרשת חקת

פרשת השבוע: מי היתה השגרירה הראשונה במדינת היהודים?

יפתח, גיבור ההפטרה של פרשת חוקת, היה גלעדי תרתי משמע. הוא היה בנו של גלעד: "וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח" (שופטים י"א א). מתוך הקשר הפסוקים מסתבר שהוא גם נולד באזור הגלעד.

יפתח היה קשור לארץ ישראל, כמו שמשתמע מתוך הדברים ששם בפי חברי המשלחת הדיפלומטית, ששלח אל מלך בני עמון (שם יב-כח). בנקודה זו יפתח הוא שותף של בנות צלפחד, שחיבבו את ארץ ישראל (עיינו גם בדברנו לפרשת מטות תשע"ט). גם בנות צלפחד הן צאצאיות של גלעד כמפורש לקמן בפרשת פנחס: "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד" (במדבר כ"ז א).

בפשטות, חצי שבט מנשה הם אלה שקיבלו את הגלעד כנחלה, כך מפורש בסוף ספר במדבר: "וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ" (ל"ב מ).

בדיקה מעמיקה מגלה ששבטים נוספים התנחלו באזור זה.

נוכיח עתה כי גם משפחות חשובות של שבט יהודה התגוררו במקום זה.

בדברי הימים א' אנו מוצאים: "וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב: וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד: וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד" (ב' כא – כג).

חצרון היה חוליה חשובה ביותר בשושלת המלכותית של דוד המלך, שהרי הוא היה בנו בכורו של פרץ בן יהודה, אבי השושלת המלכותית (עיינו שם, שם ה וגם רות ד' יח).

מכיר בן מנשה וחצרון בן פרץ היו נסיכים במצרים אחרי הירידה לשם. החתונה בין חצרון ובתו של מכיר חיזקה מאוד את הקשרים הפוליטיים בין שתי המשפחות. לתושבי הגלעד היו קשרים פוליטיים עם השבטים והממלכות הארמיות הקטנות, שהיו שכניהם באזור דרום רמת הגולן, כמו שמפורש בכתוב: "עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי" (דברים ג' יד).

כך נוכל להבין פרשיה תמוהה אחרת.

ברשימת בניו הבכורים של דוד שנולדו בחברון מופיע: "וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר" (שמו"ב ג' ג).

במבט ראשון קשה, כיצד לקח דוד נסיכה ארמית לאשה, בהיותו מלך בחברון על שבט יהודה?

חז"ל הסבירו את הדברים בדרך שקשה להבנה (עיינו סנהדרין כא ע"ב), וההעמקה בסוגיה תידחה להזדמנות אחרת.

לאור הדברים לעיל, נציע כי כבר בשבע השנים ומחצה, שבהן דוד מלך בחברון, הוא בנה קשרים דיפלומטיים לטווח ארוך. בשלב זה דוד היה יכול לעשות זאת רק עם ממלכות קטנות כמו גשור, ששכנה ככל הנראה ממזרח לכינרת ובדרום הגולן, שהרי המלך החזק יותר היה לוקח את בתו של החלש ממנו.

(עיינו בפרק ההקדמה של ספרי "צפנת ישעיהו: מעוזיה עד אחז", מגיד-ארץ חמדה, תשע"ה, עמוד 13, ובהערה 50 שם).

לממלכות גשור ומעכה, שכאמור גבלו בנחלת מנשה שבבשן, היו לרוב קשרים טובים עם שבטי ישראל.

נעיר במאמר מוסגר כי בעת צרה לישראל, כמו במלחמת יואב מול בני עמון (עיינו שם י' ח) מעכה, שכנראה שכנה מצפון לגשור, בצפון רמת הגולן הצטרפה לארמים, ואילו גשור שמרה על נאמנות לדוד.

לכן, נציע כי באמצעות בני שבט יהודה ובני משפחת דוד, ששכנו בגלעד, נפתחה שגרירות ראשונה במדינת היהודים הראשונה, שנוסדה בחברון לפני כשלשת אלפים שנים.

השגרירה הראשונה הייתה מעכה בת תלמי מלך גשור.

כאשר דוד מלך על כלל ישראל ועלה לירושלים, הוא המשיך לבנות את הקשרים הדיפלומטים עם מדינות נוספות, שסייעו לביסוסה של המדינה החדשה ואפילו לבניין בית המקדש.

קשרים דיפלומטים הם נושא חשוב שבלעדיו אין זכות קיום למדינה עצמאית.

גם בנושא זה צריך לטפל בזהירות כדי שמעלתו לא תיהפך לחסרונו, כמו שקרה במקרה זה, שהרי אבשלום – בן סורר ומורה, הוא בנה של השגרירה הראשונה.

הבה נתפלל כי האהבה לארץ ישראל  תבוא לידי ביטוי נכון,  על ידי אנשים ונשים,

שילכו יותר בדרכן של בנות צלפחד, ופחות בדרכו של יפתח.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר