שנת תשפ"ב | שבת פרשת חקת

חמדת שנת השבע: לטיול יצאנו שעורה מצאנו

בטיול לילדי חטיבת הביניים עברה הכיתה בשדה בה צמחו שעורי בר. כדרכם של ילדים, חלק מן הילדים התחילו לקטוף כמה שעורי בר ולהשליך אותם זה על זה. המחנך התרשם שהכל נעשה ברוח טובה, והניח להם להשתעשע במשחק. 

לפתע עלתה בדעתו מחשבה. הוא נזכר שבשיעור "מורנו" הרב אמר שכל החיטה והשעורה אסורים משום ספיחים. האם מותר לקטוף את הספיחים? הוא אמר לתלמידים לעצור לרגע ולבוא אליו. התלמידים התחילו להתגונן: "הרב, זה רק היה משחק, לא הייתה כאן מריבה או משהו". 

הרב מיד הרגיע אותם: "אל דאגה, חברים. המשחק שלכם בסדר גמור. אבל פתאום נזכרתי שיתכן ויש כאן בעיה הלכתית. אני זוכר שכל דבר שזרעו נקלט בשמיטה אסור משום ספיחים. אבל אני לא זוכר אם מותר לקטוף ולשחק בספיחים כמו שאתם משחקים. תנו לי להתקשר רגע לרב שלי לברר אם זה בסדר". 

בשאלה זו כלולות שלוש נקודות לבירור: האם שעורי הבר אסורים משום ספיחים? האם מותר לקטוף את הספיחים? והאם מותר ליהנות מספיחים? 

הרמב"ם (הלכות שמיטה פרק ד הלכה ג) פוסק שהמלקט ספיחים בשמיטה חייב מכות מרדות. משמע שאסור אפילו לקטוף את הספיחים. ברם, ארבעה פירושים נאמרו בביאור דבריו:

הרדב"ז אומר שאכן משמע מלשון הרמב"ם שיש איסור בעצם הלקיטה. מדבריו עולה שאסור ללקט את הספיחים. ברם, יתכן וכוונתו היא שלוקה מכות מרדות על הליקוט לצורך אכילה. אבל אם קוטף לצורך אחר (לדוגמא, כדי לזרוק על חברו) אינו לוקה. 

אפשרות שנייה זו בדברי הרדב"ז קצת נשמעת מן הירושלמי. בירושלמי (שביעית פרק ט הלכה א) מסופר שאדם ליקט ספיחים בשמיטה. רבי שמעון בר יוחאי מדבר איתו, ועולה מן השיחה שהאדם מזלזל במסורת הפסיקה (וסומך על שיטה שהוא יודע שלא התקבלה להלכה. ברם, מדובר בדעת רבי שמעון בר יוחאי עצמו!). רבי שמעון בר יוחאי אומר לו שמכיוון שהוא מזלזל בדברי חכמים, עליו נאמר הפסוק "פורץ גדר ישכנו נחש", והוא עתיד להיענש על כך. 

זהו המקור היחיד הקודם לרמב"ם בו משמע שאסור ללקט את הספיחים. מהסיפור משמע שהעונש נבע מהזלזול במסורת הפסיקה ודברי חז"ל. משמע שאם אינו מלקט לאכילה אין בכך איסור. 

אפשרות שלישית מובאת בחזון איש. הוא מסביר שהרמב"ם מתכוון שאסור לאכול את הספיחים. כאשר הרמב"ם אומר "המלקט", כוונתו למי שמלקט ואוכל את הספיחים. 

אפשרות רביעית נאמרה על ידי הגרש"ז. הוא אומר כך:

כתוב בתורה שבשנה השביעית "לא תקצור". משמע שאסור לקצור, בכלל! אך בפסוק הבא כתוב "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". כיצד ניתן לאכול ללא קצירה? כוונת התורה היא בהכרח כך: אסור לקצור אלא אם כן הקציר נעשה לצורך אכילה. כל קציר שנעשה שלא לצורך אכילה, אסור. 

מכיוון שחז"ל אסרו לאכול את הספיחים, קטיף הספיחים הוא בהכרח לא לאכלה. לכן מכות המרדות אינן על קטיף הספיחים, אלא על הקטיף שלא לצורך אכילה. 

אם כך, לפי רוב השיטות יצא שקטיף לשעשוע לא נאסר. בשבוע הבא נלמד שיקולים נוספים מדוע מעשה התלמידים היה מותר.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר