|
 שנת תשפ"ב | שבת פרשת דבריםשו"ת במראה הבזק: שורה לאשה אבלה(מתוך ח"ה)מלמו, שבדיה Malemo, Sweden טבת תשס"א שאלה מנהג ישראל לעשות שורה לאבל לנחום אבלים. מה הדין לגבי אשה אבלה, האם מותר לה ללכת בשורה כשמשתתפים גברים כדי לנחם אבלים? סירוב לבקשת האבלה עלול ח"ו לבייש אותה או להוסיף לה עגמת נפש. תשובה נהגו1 שאין עושים שורה לאישה אבילה2, והוא מדיני צניעות שהחמירו בהם מאוד אפילו בבית-קברות3. לכן, רק במקום שאין בו מנהג בעניין זה, והבקשה באה מתוך רצון כן להתקרב לעבודת ה', והרב המקומי יסבור על-פי ראות עיניו, כי ההיענות לבקשה תחזק את קהילתו ותקרב גם רחוקים, ניתן להתיר עשיית שורה של נשים4 לניחום האבילות, בנוסף לשורה של הגברים לניחום האבלים, או במקומם, במקום שיש רק אבילות5. _______________________________ 1"גשר החיים" (טז, ז, ד), "דברי סופרים" (יח, יח), "פני ברוך" (יא, יא, הערה כג), ולאלה שהולכים בעקבות פסק מרן המחבר (שו"ע יורה דעה סי' שנט, סע' ב) שמנע מנשים עלייה לבית-הקברות, לא ייתכן שיווצר מנהג אחר. 2 בשו"ת "דברי מלכיאל" (ח"ב סי' צג) משמע שעשיית שורה לאשה אסורה מעיקר הדין, מפני שהוא מפרש את הברייתא ב"אבל רבתי" (יא): "עולין בחבר עיר על האיש ואין עולין בחבר עיר על האישה", כפי שנפסקה בשו"ע (יורה דעה סי' שנה) כעוסקת באיש ואישה אבלים. ושלא כדעת "ציץ אליעזר" ("אבן יעקב" סי' טו) שפירושו מחוכם ומתקבל על הדעת, אך כתב שאין לו מקור מפורש ב"פרישה" ובשאר האחרונים, ובספר "דברי סופרים" דחה דבריו, שהרי כל האחרונים מפרשים את הברייתא על אישה שמתה ולא על אישה אבלה. 3 ב"גשר החיים" (שם) הציע שהוא משום שאל לה לאישה לעבור בין שני גברים ואף ב"שורה" מצד אחד אסר או מטעם לא פלוג או משום שאין גברים מלווים אבלה לביתה. שני טעמים אלה קשורים בדיני צניעות. ולבסוף הוא מסיק שהטעם הוא, שבאופן כללי נהגו, שאין נשים מגיעות לבית-הקברות, ולכן, אפילו מגיעות, אינן עושות שורה, וכן כתב ב"פני ברוך". גם בדין זה הכריע מרן בשו"ע (יורה דעה סי' שנט, סעיף א) שהמנהג, שהנשים הולכות אחר המיטה ולא לפניה, הוא מטעם צניעות. ולשון הירושלמי סנהדרין (פ"ב, ה"ד): "מפני כבוד בנות ישראל שלא יהו מביטים בנשים". ומטעם זה כתב ב"דרכי משה" שנשים הולכות אחרונות וחוזרות ראשונות, כדי שלא יתערבו בגברים. אולם המחבר מביא (שם סעיף ב) את דברי הזוהר שמהם משמע, שיש איסור לנשים ללוות המת לבית-קברות בכל אופן, משום שבזה הן גורמות רעה לעולם. ואולם ב"בית הלל" ביאר שאינו מעיקר הדין. וב"אורח מישור" על "דרכי משה" הארוך תמה על הבנת "בית יוסף" בדברי הזוהר לפ' ויקהל, וכל האחרונים בעקבותיו, שהרי שם מפורש, שנשים הולכות בבית-הקברות, אלא שאסור לגברים לפגוש אותם, ואם-כן גם זה גדר צניעות, ונראה שהחמירו בבית-הקברות משום כבוד המתים. ועוד הארכנו בזה "במראה הבזק" ג' (תשו' עג). 4 ואף-על-פי "שאין שורה פחותה מעשרה בני אדם" (סנהדרין יט ע"א), אין זה אומר בהכרח שמדובר בעשרה גברים, שדווקא בדבר שבקדושה הצריכו עשרה גברים, כגון פריסה על שמע, ברכת כהנים, קריאת התורה, אך להצריך עשרה לשורה של אבלים, שהיא כמו מעמד ומושב שאינו פחות מעשרה, מפורש בגמ' (מגילה כג ע"ב) שאינו מטעם דבר שבקדושה אלא משום שאין דרך-ארץ לומר על פחות מעשרה "עמדו יקרים עמודו". וכבר מצינו במקומות אחרים שנשים מצטרפות לעשרה במקום שאינו דבר שבקדושה. וכן פסק בעל "ציץ אליעזר" (חי"ג סי' עג) לגבי קריאת מגילה בעשר נשים שהוא משום פרסומי ניסא, וספקו של רמ"א (שו"ע אורח חיים סי' תרצ, סעיף יח) הוא רק בשאלה, אם נשים מצטרפות לעשרה עם גברים - משום פריצות, אך בשורה של נשים בלבד אין ספק. והביא דברי שו"ת "רב פעלים" (או"ח ח"ב סי' סב) שסבר, כי מועיל צירוף נשים להדלקת נר חנוכה בבית-הכנסת ולעניין מחלל שבת בפרהסיא, ומה שלא נהגו לעשות כן, כבר כתב הש"ך (יורה דעה סי' קצ ס"ק ג וסי' שצא ס"ק ח) שבדבר שאינו מצוי לא שייך מנהג, ומכיוון שביאת נשים לבית-הקברות לא הייתה דבר מצוי, כמו שהעידו האחרונים הנ"ל, אין להוכיח ממה שלא נהגו. 5 שמענו מפי רב חשוב שלאחר הטמנת המת ניגשה אלמנתו וביקשה לעבור בשורה יחד עם ילדיה, והוא הכריע על-פי נימוקו העיקרי של "גשר החיים" שנשים אינן מגיעות לבית-הקברות, ולכן בזמננו שנשים אכן באות לבית-הקברות, התיר להם לעבור בשורה, ולאחר מכן קיבל את הסכמתו של הגרי"ש אליישיב להכרעתו.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
דברים תשפ"ב
דברים תשפ"ב
