שנת תשפ"ב | שבת פרשת ואתחנן

חמדת שנת השבע: תשלום על פירות אוצר בית הדין ומיזם "שנת השבע"

בשבוע שעבר התחלנו ללמוד על אוצר בית הדין.

עמדנו על כך שאמנם אסור לעשות סחורה בפירות השביעית. אך הדרך ההגיונית להביא את פירות השביעית אלינו היא לשכור אנשים שידאגו לקטיף של הפירות (ואולי גם יעשו מלאכות שיוודאו מיקסום של תפוקת הפירות עבור הכלל, כפי שלמדנו בשבוע שעבר), לניוד וחלוקת הפירות בנקודות פיזור סבירות. שם נשלם על פריקה, אחסון, מיון, סידור, ויתר התשתית הדרושה לאפשר לפירות להגיע אלינו בצורה המיטבית. איננו משלמים על הפירות, אך על כל העבודה הזאת כמובן שיש לשלם. 

למעשה כאשר תנובה ניסו ליישם אוצר בית דין, עם תשלום משכורת לפי שעה בלבד, תנובה ספגו הפסד עצום. מדוע?

הרב זאב ויטמן (בספרו "לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל") הסביר שהיתר מלאכות "אוקמי" בלבד גורמת להפסד בשני הצדדים: בצד של העבודה – הזהירות ההלכתית המתמדת מסרבלת את העבודה. אם פועל צריך כל הזמן לחשוב פעמיים אם הגזם המסוים שהוא עומד לעשות מותר מפני שהוא "אוקמי" או לא, העבודה הרבה יותר איטית. ובצד של התפוקה: מלאכות אוקמי בלבד, כמעט בהגדרתן, יפיקו פחות פירות. 

הרב יעקב אריאל (במאמר בקובץ "אמונת עיתיך") הסביר שהבטחת שכר קבוע על עבודה ללא התייחסות לשוק גרמה לפערים שלא היה ניתן לגשר. הוא מביא כדוגמא את שוק תפוחי האדמה: המחיר שהובטח לחקלאי היה כשקל וחצי לק"ג. אך בשוק היו עודפי ייצור, ומחיר תפוחי האדמה צנח. מי יישא בפער בין מה שהובטח לחקלאי לבין ההכנסה הקטנה של תנובה? חברת תנובה נשאה בהוצאה הזאת, ועוד רבות אחרות, דבר שגרם להם להפסד של מיליוני שקלים. 

הרב אליעזר מלמד (בספרו "פניני הלכה" על שביעית) אומר שהבעיה עמוקה יותר. הוא מסביר שבכל מצב בו אין מישהו שמרוויח ביחס ישיר מהתפוקה, תמיד יהיו הפסדים, כפי שראינו בכל מקום בו ממשלה ניסתה לקחת חסות על ענף במשק. בלשונו: "התחרות החופשית, שהיא עיקר המסחר, יחד עם המניע האישי של המגדלים והמשווקים להרוויח, גורמים לייעול העבודה והורדת המחירים. כל ניסיון לארגן את הכל מלמעלה תוך הסרת התחרות והמניע האישי גורם לעלייה בעלויות הייצור והשיווק. לכן באופן טבעי פירות ה’אוצר’ יהיו יקרים יותר משאר הפירות". 

פתרון מסוים (בעולם החרדי) מוצג במאמר של הרב שלנגר (מחשובי מורי ההוראה בבית המדרש להתיישבות של הרב אפרתי, נפטר לפני שלוש שנים) (הליכות שדה כרך נ). שם שכרו את החקלאים לעבודה. שכרם עבר שתי משוכות: במידה ויהיו מספיק לקוחות, יוכלו לשלם לחקלאי לפי שעות עבודתו. במידה ולא תהיה הכנסה מספיקה מלקוחות, שכרו של החקלאי יקוצץ. 

הרב זאב ויטמן רבה של תנובה (בספרו "לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל") מזועזע מהדבר. באופן כללי, תקין להשתמש באחד משני חוזים: חוזה אחד הוא שכירות עבודה. משלמים על כך שהעבודה נעשתה. השני הוא חוזה שמקנה לעובד אחוז מסוים מהרווחים. לבעל הבית יש סיכון, לעובד לא אמור להיות סיכון. בחוזה הבנוי באופן זה יש שתי בעיות: א. מבחינה ממונית: מוסרית ומשפטית לא ברור שאפשר לייצר חוזה שכזה, שמטיל את הסיכון על השכיר ללא סיכוי לרווח גדול יותר. ב. תליית ההכנסה במכירת הפירות נותנת רושם של עסק ומסחר בפירות. החקלאי מקבל את דמי השביעית, שהרי שכרו מתקבל מהכסף שניתן עבור הפירות! 

אז מהו הפתרון?

הגרש"ז אוירבך מציע להטיל "מס שביעית". כיום אנשים מוכנים לשלם סכום גבוה יותר בשביל אידיאלים שונים: רצון לרכוש תוצרת הארץ בדווקא. (להבדיל) יבול אורגני. שוק איכרים. מוצרי "חופש" (שאינם מנצלים משכורות רעב בכדי להוזיל מחירים, או פוגעים בבעלי החיים פגיעה שאינה מידתית). אנשים רבים מוכנים לשלם יותר בכדי לקבל סחורה דומה לסחורה הרגילה בשביל האידיאלים הללו. בדומה לכך, אדם מוכן לשלם מטוב לבו סכום גבוה מעלות ההוצאות כדי לוודא שחלוקת פירות השביעית תהיה סבירה. כפי שלמדנו בשבוע שעבר, בימי קדם הוצאה זו הייתה יוצאת מהקופה הציבורית. כיום ישלמו על כך הצרכנים. חשוב לחדד: לא מדובר על תשלום על הפירות. משלמים כנגד קבלת הפירות את ההוצאות (טיפול ניוד וכו', כפי שפירטנו), והלקוח בוחר להוסיף על כך מעין תרומה בכדי לוודא שחלוקת פירות השביעית תוכל להימשך. 

לאור הצעה זו חלקו פוסקים אם ניתן להשוות את מחירי פירות אוצר בית הדין למחיר השוק, או שבהכרח עדיין יש להוזיל את המחיר ביחס לשוק. 

וכאן נכנס הפתרון של מיזם "שנת השבע".

מיזם "שנת השבע" שפועל בשיתוף פעולה עם ארץ חמדה, מתחיל מגב כלכלי, המבוסס על תרומות של יחידים ושל הציבור. שימוש במערכת שיווק קיימת השייכת לאדם ירא שמיים שיקפיד שלא יהיה מסחר ביבול שביעית מונעת הוצאות מיותרות, ומבטיחה לו שכר על עבודת השיווק בלבד. היבול מחולק במחיר מופחת מאוד לעומת מחירי השוק. היבול מחולק ללא שקילה, אלא בסלסלות קבועות שאינן נשקלות בעת התשלום עליהן. הן מחולקות בתחנות המתפקדות לצרכים דומים במשך שאר השנים. כמעט מאה אלף תלמידים ותלמידות מקבלים מדי יום פרי הקדוש בקדושת שביעית, וזוכים בזכות הגדולה של אכילת יבול משולחן גבוה. הפעילות הזו גורמת לקידוש השם וחיבוב המצוות באמצעות מצווה חשובה זו של שנת השבע. לפרטים על תחנות החלוקה ניתן לפנות למשרדי ארץ חמדה info@eretzhemdah.org

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר