שנת תשפ"ב | שבת פרשת בלק

פרשת השבוע: לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב

מערכת בחירות חמישית תוך זמן קצר, מעוררת חשש רציני שבארבעת החודשים שלפנינו, כל מפלגה תנסה להתכבד בקלון חברתה. שיסוי ופלגנות עלולים להשתלט, ביתר שאת, על השיח הציבורי, להגביר וללבות את מדורות השנאה. סמלי שלטון יכובדו רק בתנאי שהם יהיו בידיים ה"נכונות" מבחינה פוליטית. כל צד ימשיך להגדיר מה הוא הצד ה"נכון" רק לפי הבנתו וסכנת שריפת אסמי הלכידות הלאומית ממשית הרבה יתר. 

נתבונן בברכותיו של בלעם וננסה ללמוד מהן על הדרך שבה צריך להסתכל על כל בני ישראל, לרבות אלה שדרכם שונה.  

בלעם הכריז: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (במדבר כ"ג כא)

אונקלוס תרגם לכאורה כפשוטו, בלעם מכריז כי ההתבוננות בעם ישראל – בני יעקב ובמעשיהם מוכיחה כי הם אינם עובדי עבודה זרה ואי אפשר לייחס להם מעשי עמל ושקר.

רש"י מעביר את הדיון לנושא עקרוני ומפרש:

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב: "כשהן עוברין על דבריו (של הקב"ה) אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהם (בעוונות שלהם).

וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל: "(כשהן עוברין על דבריו (של הקב"ה) אינו מדקדק אחריהם) בעמלן שהן עוברין על דתו".

יְקֹוָק אֱלֹקיו עִמּוֹ: "אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן".

"וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ": "לשון חבה ורעות", תרועה מלשון חבר-רֵעַ, (עיינו גם בדברי נכדו הרשב"ם).

רש"י מלמדנו שהקב"ה מסתכל על עם ישראל, לעולם בעין טובה, גם כאשר הם חוטאים ומכעיסים. הקשר בין השכינה וכנסת ישראל הוא בלתי ניתן לניתוק. על זה נאמר, "ועמך כולם צדיקים" (כמופיע בנבואת הנחמה של ישעיהו ס' כא ובמשנה סנהדרין פ"י מ"א).  

רבי חיים בן עטר (שיום השנה לפטירתו חל בשבוע הבא) ממבשרי התחיה הלאומית של העת החדשה, שעלה לירושלים לפני למעלה ממאתיים שנה, מסנגר אף הוא על עם ישראל ומפרש:

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב: "ה"אָוֶן" שהוא רושם המפעל הרע אינו אפילו ביעקב שהן המון העם שיתכנו בשם יעקב ... והגם שיטעו מדרך השכל אינו נקבע בנפשם ה"אָוֶן"..., על דרך אומרו "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ" (שיר השירים ד' ז) פירוש שאין החטא עושה בו מום קבוע אלא לכלוך העובר על ידי רחיצה והדחה".

בלעם בעל כורחו מלמדנו שגם כשיהודי פשוט חוטא הוא עדיין יהודי טוב במהותו, כפי שעם ישראל מתואר בשיר השירים.

וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל: "באותם שנקראים ישראל שהם הצדיקים".

יְקֹוָק אֱלֹקיו עִמּוֹ: "הם הצדיקים שעושים מאהבה".

וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ: "כנגד כת ההמון שהוא ירא לצד המשפט (עובדים את הקב"ה מיראה) הנקראים בשם יעקב".

ה"אור החיים" הקדוש מלמדנו אף הוא, איך להתבונן בעיניים טובות על עם ישראל על כל חלקיו.  

נסיים בדרשתו של סנגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בספרו "קדושת לוי". הוא מפרש את כל הפסוק בעניין אחד וז"ל הכתוב: "... אהבתו של הקב"ה לעמו מקלקלת את השורה ולכן כאשר עם ישראל חוטא ח"ו הוא לא מביט ב"אָוֶן" וב"עָמָל". לעומת זאת "מה שאין כן כשבאין זכיות שלהם למעלה, מחבר עצמו בהם, זהו "יְקֹוָק אֱלֹקיו עִמּוֹ", שמיד מחבר עצמו בישראל ובזכיות שלהם".

לדבריו, התרועה היא מלשון שבירה (תרועה=שברים) וחלוקה, היא מחלקת בין החובות לזכויות, כדי לאפשר את הסינגור על ישראל. 

כל מי שיראת שמים בלבו ורוצה לדבוק בדרכיו של הקב"ה, מי שמדינת ישראל חשובה בעיניו והוא רואה בה "ראשית צמיחת גאולתנו" לפחות, ילמד מגדולי ישראל, החל ברש"י: המדבר על אהבה ללא תנאים וגבולות של  הקב"ה לעמו, ובהמשך הכיוון החיובי בדברי האור החיים הקדוש, ועד לדברי סנגורם של ישראל בדורות האחרונים: המלמד אותנו להביט אך ורק בטוב ולהתחבר אליו.  

נסתכל בעין טובה על חברינו (מותר לחלוק עליהם) אבל נראה בעיקר את מעלותיהם!

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר