שנת תשפ"ב | שבת פרשת כי תבוא

חמדת שנת השבע: מדוע הלל תיקן את הפרוזבול?

הגמרא במסכת גיטין (דף לו עמוד א) מספרת מה הוביל את הלל לתקן את הפרוזבול. "שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה 'השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל' וגו', עמד והתקין פרוסבול".
בכדי להבין את הדברים, נעיין בפסוקים:
דברים פרק טו
(פסוקים ב-ג): וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה': אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ, וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ:
(פסוק ט): הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
בפסוקים ב-ג מופיעה חובת ההשמטה ואיסור הנגישה אחרי השביעית. בפסוק ט מופיע האיסור להימנע מנתינת הלוואות בשל חובת ההשמטה.
הלל ראה שהעם לא רצו לעבור על איסור הנגישה אחרי השמיטה, ולכן נמנעו מנתינת ההלוואה מלכתחילה. כך הם קיימו את פסוקים ב-ג, אך עברו על פסוק ט.
לכאורה הלל הזקן עושה כאן חשבון השוקל בין האיסורים. העם אינו מצליח לעמוד בשתי החובות גם יחד, ועל גדולי ישראל מוטלת החובה לשאול: איזו מצווה נדחית מפני חברתה? הלל הכריע שעדיף להחמיר ולעודד נתינת הלוואות כדי להימנע מהאיסור המופיע בפסוק ט, על חשבון פגיעה בקיום פסוקים ב-ג.
מדוע? לכאורה ישנם מספר שיקולים להעדיף  את קיום המופיע בפסוקים ב-ג מאשר למנוע מלעבור על פסוק ט. ראשית, בפסוקים ב-ג יש מצוות עשה (שמוט) ולא תעשה (לא יגוש). בפסוק ט לכאורה בעיקר מצוות לא תעשה. יתרה מזו, על האיסורים שבפסוקים ב-ג עוברים באופן פעיל, על ידי נגישה. על פסוק ט עוברים בצורה סבילה, ב"שב ואל תעשה", ולכאורה זה עדיף!
לפני שנסביר מדוע הלל (התנא הארץ ישראלי) בכל זאת הכריע לתקן פרוזבול, ראוי לציין שיתכן ולא כל חכמי ישראל בכל הדורות הסכימו אתו. שמואל (דור ראשון לאמוראי בבל) (שם במסכת גיטין עמוד ב) אומר שאילו היה בכחו היה מבטל את הפרוזבול. שמואל גם אומר שניתן למסור את הפרוזבול בפני בית הדין של סורא ונהרדעא בלבד. מדוע שתהיה הגבלה שכזו? רבים מן הראשונים אומרים שהכוונה היא שצריכים בית דין שבכחו להוציא ממון, ולא סתם שלושה אנשים. הרמב"ם אומר שמכיוון שהפרוזבול זו לכאורה הערמה, יש חשש שאנשים יזלזלו בזה, ולכן הומצאה דרישה שהפרוזבול יימסר בפני בית הדין הגדול שבדור. אך הרמב"ן (וכנראה גם הרי"ף לפניו וראשונים נוספים) אומר שמאחורי הדברים מסתתרת מחלוקת עקרונית: שמואל סובר שכל תקנת הפרוזבול בטעות יסודה, ולכן, גם אם אין בכחו לבטל את התקנה (הקדומה), בכחו להגביל את התקנה באופן שתצמצם את השימוש בה באופן משמעותי.
למעשה איננו פוסקים כך, אלא כרב נחמן שבהמשך הסוגיה אומר שאילו היה יכול היה עוד יותר מקל על גדרי מסירת הפרוזבול. אך  נמצאנו למדים שלא כל גדולי ישראל הסכימו עם הכרעתו של הלל הזקן.
נשוב לעיקר שאלתנו: ניתן להציע שתי סיבות מדוע הלל מעדיף את פסוק ט על פני פסוקים ב-ג:
ראשית, הלל מתבסס על מנגנונים הלכתיים קיימים, המאפשרים לעקוף את שמיטת הכספים. אם כך ההכרעה איננה לעבור על פסוקים ב-ג, אלא לגרום לחובות לא להיות כלולות בציווי המופיע שם. לעומת זאת, אין דרך הלכתית לעקוף את מצוות נתינת ההלוואה.
שנית, יתכן ושיקולו של הלל מבוסס על מטרת המצוות הללו. המטרה של חיוב השמיטה ואיסור הנגישה הוא להקל על העניים. אך מה יבחר העני בין שתי האפשרויות הבאות: לקבל הלוואות שלא יישמטו, או לא לקבל הלוואות כלל, מה העני היה מעדיף? ודאי שהעני מעדיף שתהיה לו אפשרות לקחת הלוואה, גם אם הוא יודע שהיא לא תושמט. יתכן וזו הסיבה שהתורה הסמיכה את איסור ההימנעות מנתינת ההלוואה לחובת ההשמטה. כדי להבהיר שמצוות ההשמטה איננה עומדת בפני עצמה כגזירת הכתוב, אלא יש לראות אותה במסגרת הרצון להקל על העניים. לכן הייתה אפשרות להלל להעדיף את איסור ההימנעות מהלוואה על פני חובת ההשמטה. בסופו של דבר, מטרתו היא ליצור את המצב המוצלח ביותר שניתן עבור העניים, גם אם הדרך לשם דורשת להשתמש בפתרון עוקף-הלכתי.
מסתבר שבזה המחלוקת: שמואל מתמקד במקורות ההלכה, ועושה חשבון של לאו ועשה, ושל שב ואל תעשה. הלל מתמקד בצורך של העניים, ומרצון ה' הבא לידי ביטוי במצוות השמיטה.

◄   שטר פרוזבול מאתר 'ארץ חמדה' להורדה (לשיטת המחבר / לשיטת הרמ"א)  ►

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר