שנת תשס"ג | שבת פרשת צו

שו"ת במראה הבזק

(מתוך ח"ב )
קראקס, ונצואלה         Caracas, Venezuela
חשון תשנ"ב
 
תרגום שם ה' בסידורים המתורגמים לשפה לועזית
 
שאלה:
הקהילות היהודיות באמריקה הלאטינית התרחקו במשך השנים מתורת ישראל וקיום מצוות.
נוסח התפילה ושפתה אינם שגורים בפיהם, והדבר גורם לקשיים גדולים בקירוב רחוקים לתורתנו הקדושה.
לפני מספר חודשים התחלנו ביוזמה של תרגום מחזור ראש השנה ויום כיפור לספרדית. מחזור זה יאפשר לאנשים להבין את תוכן התפילה.
בשעת התרגום נתקלנו בבעיה עקרונית בדבר תרגום שם ה'.
עד כה כתבנו בתרגום את שם ה' לספרדית כשם אדנות ממש, כלומר כתבנו את שם אדנות באותיות ספרדיות כפי שמבטאים אותו בשעת ברכה או תפילה (מצאנו מחזורים עם תרגום לספרדית, למשל של חב"ד, שכך נהגו).
השיקולים שהביאו אותנו למסקנה זו היו בעיקר חינוכיים ומעשים. ראשית יתכן שיש אנשים המתפללים מתוך התרגום ממש, ואם לא יבטאו את שם ה' בתפילתם, לדעתנו, לא יצאו ידי חובה באמירתם. שנית, חשבנו שלאותם האנשים שאינם רגילים להתפלל, טוב נעשה אם לא נשנה גם בתרגום ממטבע שקבעו חכמים בתפילה ומאמירת שם השם כפי שראוי, לדעתנו, בברכה ובתפילה.
שאלתי היא, האם עלינו להמשיך בדרך זו (כתיבת שם ה' בתרגום באותיות לועזיות כשם אדנות ממש) או שמא עלינו לכתוב את השם בשפה הספרדית ולא שם אדנות ממש.
לדוגמא:
שם אדנות: A-D-O-N-A-I
שם השם: A-S-H-E-M
כמובן שמדובר לכתוב את האותיות צמודות ללא קווים ביניהן.
 
תשובה:
א.  אכן יש לתרגם גם את שם ה'  לשפה לועזית, כדי שהמתפלל מתוך התרגום יאמר תפילתו בלשון אחת ולא בשתי לשונות[1].
ב.   בשם ה' (אדנות) יתורגם לאותה המילה שקבעו בלשונכם להיות המלה העיקרית בה מתרגמים את שם ה' (למשל באנגלית "גוד" ולא "לורד" או משהו אחר[2]). ככל הידוע לנו, גם במחזורים וסידורים ישנים בשפות יידיש ולאדינו תירגמו את שם ה' לשפה לועזית[3] [4] [5].
ועיין עוד "במראה הבזק" ח"א תשובה א (במהדורה החדשה), ובכרך זה תשובה א.
 

[1] שו"ת "יביע אומר" (ח"ה חאו"ח סי' יב) בשם "ישועות יעקב", "שהסכימו הפוסקים שלא יתפלל בשתי לשונות", ועיין שו"ע אבן העזר (סי' קכו, א) שגט שנכתב בשתי לשונות-פסול, וייתכן שזו כוונת הגמרא בקידושין (ו ע"א) "האומר (הרי את) חרופתי-מקודשת, שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה… הכי קאמר, האומר חרופה-ביהודה- מקודשת…". הרי שבמקום שאין קורין לארוסה חרופה, אינה מקודשת. ובפשטות נראה הטעם דאף שביהודה חרופה, פירושה ארוסה, במקום אחר שאין משתמשין במלה זו, הוי כלשון אחרת (שאינה לשון הקודש). ואף שגם כשהוא מקדש בלשון אחרת האשה הרי מקודשת, הרי יש כאן בעיה של עירוב לשון אחרת והוי כבליל לשונות שאינו נחשב ללשון כלל. ועיין ב"ביאור הלכה" (שו"ע או"ח סי' סב  סע' ב) שביאר באופן אחר.
[2] שו"ת "אגרות משה" (יורה דעה ח"א סי' קעב) על פי גמרא ברכות (דף מ ע"ב), שכל המקובל במקום כשם העיקרי של ה', דינו כהזכרת השם גם לענין ברכות.
[3] ואף ששמות אנשים ומקומות בדרך כלל אינם מתורגמים אלא נכתבים כבשפתם המקורית, יש לומר שלעניין זה רק שם הוי"ה ממש נחשב לשם העצם, ומכיוון שגם הוא נקרא כאדנות, אינו נחשב לשם פרטי. ועיין שו"ע אורח חיים סי' ה' וב"ביאור הגר"א" שם אות ד.
[4] ולאחר ברור עם חשובים מחסידי חב"ד בארת ישראל נודע לנו שגם הרבי מחב"ד התנגד לנוסח של התרגום בסידור מסוים מארצות הברית, שבו כתבו HASHEM מבלי לתרגם. דבריו של הרבי מחב"ד התפרסמו ב"ופרצת", עתון של כפר חב"ד, שנת תשנ"א, עמ' 90, וגם לדעתו יש לתרגם את שם אדנות על ידי המילה GOD דווקא.
[5] בסידורים רבים מקפידים לא לכתוב שם מן השמות שאינם נמחקים (אלא כותבים יוד יוד וכדו'). בהקשר זה, יש לציין מה שכתב הש"ך (שו"ע יורה דעה סי' קעט ס"ק יא) ששם ה' שנכתב (באותיות עבריות) כפי שהוא נקרא בלשון אחרת, כגון "גאט" בלשון אשכנז… אינו שם כלל והוא מותר במחיקה. ומאידך יצוין מה שכתב "מנחת חנוך" מצוה תלז, ששם ה' שכתוב בכתב אחר כפי שהוא נקרא בלשון הקודש, יש בו קדושה וחייבים על מחיקתו. לפי כל זה נראה שהכתב אינו קובע בעניין זה.
גם משום כך יש אפוא לצדד שלא לכתוב את השם באותיות לטיניות וכקריאתו בלשון הקודש, כגון A-D-O-N…, כי באופן זה יהיה לו לשם זה דין שם מן השמות שאינם נמחקים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר