שנת תשפ"ג| שבת פרשת ואתחנן

הלכה פסוקה: פערים בין מצגים בעל פה לבין חוזה בכתב

'ארץ חמדה גזית' ירושלים / סיוון תשפ"ב / תיק מס' 82056

דיינים:

הרב דניאל לונצר, הרב אהרן פלדמן, הרב אסף הר-נוי 

המקרה בקצרה:
התובעת חתמה על חוזה לרכישת דירה עם חברה קבלנית – נתבעת 1. ברם, לטענתה, בזמן רכישת הדירה הוצגו לה מצגים כאילו רכישת הדירה היא מחברה קבלנית אחרת – נתבעת 2. התובעת רוצה לתבוע את שתי הנתבעות על שלל נזקים, כגון מסירה באיחור, לקויי בנייה, ועוד.

לטענת התובעת, נתבעת 2 הייתה מעורבת בכל מהלך רכישת הדירה, למשל: אישור הנחה במחיר הדירה, התנהלות בעניין פיצויים על איחור במסירה, חתימת החוזה במשרדי נתבעת 2, ועוד.

נתבעת 2 הסכימה להתדיין בבית הדין, אך טענה שיש למחוק את התביעה כלפיה, משום שהיא לא צד בעסקת רכישת הדירה. החוזה לא נחתם מולה, והיא רק עסקה בשיווק הדירות וניהול לקוחות עבור נתבעת 1. היא אינה משמשת כקבלן או יזם, ולכן אין להטיל עליה את החיובים הנתבעים.  

פסק הדין:

נתבעת 2 אינה צד לתביעה, ויש להסיר אותה מכתב התביעה, בגלל ש"לאו בעל דברים דידי את" (היעדר יריבות). 

נימוקים בקצרה:
1. כאשר ישנו חוזה חתום ומפורש "שחור על גבי לבן", לא יתקבלו טענות על מצגי שווא. ולכן, מכיון שבחוזה המכר כתוב באופן מפורש וברור שהמוכרת היא נתבעת 1, אין מקום לבוא בתביעות נגד נתבעת 2.  
2. הפוסקים התייחסו למקרים בהם הוצגו מצגים טרום-חוזיים בעל פה, ואלו לא באו לידי ביטוי בחוזה הכתוב. באופן עקרוני, נקבע כי החוזה נחתם על דעת התנאים שנאמרו בעל פה תחילה, "אם התנו תנאי ואח"כ כתבו השטר סתם, ודאי על התנאי הראשון כתבוהו". ברם, יש לחלק בין מקרים שונים: בין תנאים שונים לאור מידת חשיבותם; בין סוג ההשמטה (אם התנאי הושמט לגמרי, הוזכר בצורה מעורפלת, או שנכתבו דברים סותרים); בין חוזים מסוגים שונים (אינו דומה שטר קצר ותמציתי, לחוזה ארוך בן עשרות עמודים).  
3. במקרה שמפורש בחוזה, באופן ברור ובולט, דבר העומד בסתירה למצגים הראשוניים – יש לפרש שהחוזה חוזר בו מהמצגים הראשוניים, ורק החוזה הכתוב תקף. לכן, גם אם הטענות העובדתיות שהתובעת טוענת להן היו נכונות, אין בכך כדי לחייב את נתבעת 2, משום שהחוזה נחתם במפורש מול חברה אחרת, ולא מול נתבעת 2.

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר