שנת תשפ"ד| שבת פרשת בהר

פרשת השבוע: על אופטימיות בשעת משבר - ע֣וֹד יִקָּנ֥וּ בָתִּ֛ים וְשָׂד֥וֹת וּכְרָמִ֖ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת!!

"בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה... וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָרִים עַל יְרוּשָׁלִָם" (ירמיהו לב, א-ב).

מהו המאורע המתוארך בדייקנות, המתואר בהפטרת פר' בהר? מה היה הרקע ואלו אירועים קדמו לנבואה זו?

ננסה, כהרגלנו, להגיע לתובנות גם אודות ימינו אלה.  צדקיהו מלך אחת עשרה שנים. אם כך, אנו מצויים ממש ערב חורבן בית ראשון. לנביא ברור שזהו, לכאורה, הסוף והוא מנבא: "כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ: וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד הַכַּשְׂדִּים ... וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ וְשָׁם יִהְיֶה ... כִּי תִלָּחֲמוּ אֶת הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ" (ג – ה).

ירמיהו עצמו עבר שנים ארוכות של סבל וסכנת חיים. נאסר עליו להקים משפחה: "לֹא תִקַּח לְךָ אִשָּׁה וְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת..." (טז, ב). שכניו ושומעי דבריו ניסו לפגע בו בדרכים רבות: "לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן" (יח, יח) נלשין עליו, נעיד עליו עדות שקר ועוד. "כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי" (שם, כ) חשדו בו והעלילו עליו שנכשל באשת איש. המלך יהויקים ניסה לתפשו ולהרגו: "וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ ...לָקַחַת ...אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא", רק התערבות אלקית הצילה אותו "וַיַּסְתִּרֵם יְקֹוָק" (לו, כו). המלך צדקיהו התיר לשריו הרשעים להוריד את ירמיהו לבור הטיט, מקום שהוא טבע בו: "וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר ... אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה ... וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט" (לח, ו). (כנראה שאירוע זה התרחש אחרי המתואר בהפטרה). רק התערבות של שר צדיק, שהוכיח את המלך, הצילה את הנביא: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵת אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֶל הַבּוֹר וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב..." (שם ט). ירמיהו עוּנָה בידי נביאי השקר: "וַיַּכֶּה פַשְׁחוּר אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל הַמַּהְפֶּכֶת" (כ,ב). הנביא הרגיש עוד בחייו כמי שנקבר: "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג, ו).

למרות הכל, ירמיהו מלמד את עם ישראל שיש אחרית ותקווה, עם ישראל ישוב לארצו, ההשקעה בקנית קרקע בארץ ישראל היא השקעה טובה מכל הבחינות. מי ששייך לעם הנצח מאמין ויודע: "כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְקֹוָק עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב" (תהלים צד, יד). לכן, ירמיהו, נביא החורבן, הוא גם נביא הגאולה. אפילו בערב החורבן, בזמן המצור והרעב, הוא קונה את השדה ומכריז: "וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה ... וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם: ... וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה:... וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם (לְעֵינֵי כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה)... לֵאמֹר:... וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים: ס  כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת: .... אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:... וְעַתָּה לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל .... הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת... וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח:  וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים: וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד ... וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי: ... וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה ... שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם ... בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם יְקֹוָק".

דורנו ראה את ארץ ישראל בשיממונה מאז חורבן בית שני, וזכה לקיבוץ גלויות מדהים.

דורנו זכה לקום מאפר משרפות אושוויץ והקים מדינה פורחת לתפארת.

דורנו, שהתגייס (כמעט) כאיש אחד למען עמו וארצו, למרות השבר הנורא שקדם לשמחת תורה,

למרות החורבן הנורא שאירע בשמחת תורה, למרות כל הגיבורים שנפלו והפצועים הרבים,

למרות החטופים ומי שעוד לא חזר לביתו לאחר כמעט שלשה רבעים של שנה,

ולמרות שנאת ישראל שמתפרצת ברחבי העולם,

ילך בדרכו של ירמיהו יתאחד בלֵב אֶחָד וימשיך צעד אחר צעד, באמונה ובביטחון,

לקראת חיזוקה וביסוסה של מדינתנו האהובה,

בדרך לבניית חברת מופת שעושה "צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" בדרכו של אברהם אבינו (בראשית יח, יט) 

ו"מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" (שמו"ב ח, טו) בדרכו של דוד המלך.

אמן!

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר