שנת תשפ"ד| שבת פרשת במדבר

חמדת השבת: אלו איסורים מותר לאפשר לילדים לעשות בשבת

בשבועות האחרונים אנו עוסקים בחובת ההורים למנוע את ילדיהם מחילול שבת.

עמדנו על שלושה מקורות בכתוב ובחז"ל מהם ניתן ללמוד שיש חובה למנוע ילדים מחלל את השבת:

א.   חובת חינוך.

ב.   חובת הפרשה מאיסור: במסכת יבמות (דף קיג עמוד ב) הגמרא מבררת אם "קטן אוכל נבלות בית דין מצווים להפרישו".

ג.    ביחס לשבת ישנו פסוק מפורש: נאמר בתורה "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך". לכאורה כאן משמע שביחס לשבת ישנה חובה מיוחדת למנוע את חילול השבת של הילדים, שהרי אם בבנים או בנות גדולים עסקינן החובה לשמור שבת מוטלת עליהם ישירות. 

בשבוע שעבר עמדנו על היחס בין א ו-ב. למדנו שלושה כיוונים מרכזיים בביאור היחס ביניהם:

א.   לפי הרמב"ם: חינוך מוטל על ההורים, והדיון על הפרשה מאיסור (המופיע ביבמות דף קיג) הוא על בית הדין (או החברה והסביבה).

ב.   לפי בעלי התוספות: חיוב חינוך מתחיל רק מגיל חינוך, ואילו הדיון על הפרשה מאיסור מדבר על גיל צעיר יותר.

ג.    לפי הרשב"א ותוספות ישנים: חיוב חינוך הוא על מצוות עשה, והשאלה היא אם ישנה חובה כלשהי למנוע איסורים. 

כעת נעמיק יותר בשאלת ההפרשה מאיסורים.

כאמור, במסכת יבמות (קיג ב) הגמרא מבררת אם מוטל על בית הדין (נציגי החברה) למנוע מכך שקטן יעבור על איסורים.

הגמרא מביאה את הברייתא האומרת שעלינו למנוע מכך שילד יכבה דליקה בשבת (כמובן שהכוונה היא למצב בו אין אפילו חשש רחוק של פיקוח נפש, אחרת גדולי ישראל וחכמיהם היו נחלצים למניעת הסכנה). הגמרא מבארת שחובה זו היא רק אם הקטן מכבה את הדליקה על דעת אביו.

הגמרא מצטטת ברייתא בה נאמר "לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם, אבל מניחו תולש, מניחו זורק". כלומר, אסור לנו לבקש מילד לחלל את השבת בשבילנו, אבל לא מוטל עלינו למנוע את הפעילות שלו, ואף מותר לנו להניח אותו במקום בו סביר שיעשה דברים האסורים בשבת.

מסופר בגמרא שמפתח בית המדרש אבד. הציעו לאפשר לילדים לשחק באזור בו המפתח אבד, בכדי שהם ימצאו אותו וישיבו אותו. אביי מסביר שהכוונה היא לטלטול בכרמלית. אם כך עולה שמותר להניח ואף לעודד את הילדים לשחק באזור בו סביר שיבחרו לעבור על איסור דרבנן.

אם כך, מהגמרא למדנו מספר דברים: אם הילד בוחר לחלל שבת בכדי לסייע למבוגרים, יש למנוע זאת ממנו (כמו במקרה של הדליקה); מאידך, מותר לעודד ילד להיות בסביבה בה סביר שיבחר לעשות פעולה האסורה מדרבנן (כל עוד הפעולה אינה נעשית במיוחד עבור המבוגרים).

הרמ"א (או"ח שמג א) פוסק כדברי בעלי התוספות שלמדנו בשבוע שעבר: שכל הדיון הוא על ילד שלא הגיע לגיל חינוך. המשמעות היא שאחרי גיל חינוך מוטלת עלינו החובה למנוע את חילול השבת. קודם לכן, לפחות ביחס לאיסורי דרבנן, מותר לנו לעודד את הילד להיות באזור בו הוא עשוי לבחור לחלל שבת עבור עצמו. 

נצטט את מסקנת הפסקי תשובות (סימן שמד ד) מהחשבון ההלכתי הזה:

"ומכאן נלמד שאין לאסור להעמיד תינוק ליד מתג חשמל והוא משחק בו ומדליקו או מכבהו, או להעמידו ליד מקרר ששכחו לנתק הנורה והוא פותח את דלת המקרר, וכן להעמידו ליד חפץ והוא נוטלו ומטלטלו מרשות לרשות, או ליד חפץ מוקצה והוא מטלטל ממקום למקום, וכן כל כיוצא בזה. אמנם אין הדברים אמורים אלא בתינוק שעדיין אינו 'בר הבנה' (פחות מגיל שלוש), אבל למעלה מגיל זה ... מדין 'חינוך' אסור". 

הדבר הזה מהווה פתרון במצבים בהם באמת שכחו להדליק או לכבות מתגים וכדו'.

מצד שני, כמובן שאל לנו להקל ראש ולנצל את זה באופן קבוע. נעתיק ממספר חינוך הבנים כהלכתו (מד הערה לה):

אם ישנם עוד ילדים בבית, ראוי מאד לימנע מכך, כי זה גורם זלזול לקדושת השבת בעיני שאר הילדים.

ונוסיף שכמובן שגם אם אין ילדים אחרים בבית, גם אנו מושפעים חלילה מהקלת ראש בחילול שבת. עלינו להשקיע ולהיות מוכנים לשבת כדי שאדרבה, נכבד ונוקיר את השבת.  

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר