שנת תשס"ג | שבת פרשת קרח

שו"ת במראה הבזק

 
(מתוך ח"ד)
 
מקסיקו סיטי, מקסיקו       Mexico City, Mexico
כסלו, ה'תשנ"ח
 
אמירת קדיש אחר קדיש בבית האבל ללא הפסק מזמור

שאלה:
בקהלתינו נהוג שבבית האבל, אם נוסף לאבלים של השבעה, יש עוד אבלים, אז האבלים של הבית אומרים קדיש בפני עצמם ואח"כ אומרים קדיש האחרים, וכמובן שיש פה בעיה של ריבוי קדישים בלי צורך. מדובר במנהג שנוהג הרבה שנים בגושפנקא של רבני הקהילה האשכנזית.
האם להמשיך במנהג כפי שהוא?
 
תשובה
א. במנהג אמירת קדיש ישנם שתי בעיות.
1. ריבוי קדישים
2. הפסק[1].
לכן המנהג המתואר גרוע הוא[2] ומן הראוי לבטלו.
ב. ברם, אם ישנו חשש שלא ישמעו לרב בביטול המנהג[3], או שמתוך כך יבואו ליד מחלוקת[4], אין לבטלו[5].
ג. להלן הצעות מספר, שאם אפשר לבצען – עדיף.
1. שמענו על מנהג, הנהוג בבריטניה, לפיו אומרים כל האבלים את כל הקדישים של התפילה, יחד, ואִלו את הקדיש של מזמור מג, אומרים האבלים של השבעה לבד, שהרי כולם מבינים שקדיש זה נתקן באופן מיוחד דווקא לאבילות שבעה.
2. אם ניתן להוסיף מזמור בין קדיש לקדיש – עדיף.
 

[1]  עיין "גשר החיים" (פרק ל) "כל בו אבלות", עמ' 371.
[2]  עיין "גשר החיים" (הנ"ל) שכינה מנהג זה "אווילי".
[3]  עיין שו"ת "דבר שמואל" (סי' קכג) שכתב לעניין בעיית ריבוי קדישים "הוחזק כ"כ בעיני העם תוחלת תועלת הקדישים הללו... ומה מועיל כי נפגע הם ולצווח ככרוכיא, הלא על כיוצא בזה נאמר כמו שהורנו רז"ל, הנח להם מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו כמזידים... ואין בזה דין פשוט ואיסור ברור בספרים, להוכיחם במישור על פניהם לכן אמרתי יפה שתיקותינו בדבריו, עת לחשות לה' ". היוצא מדבריו, שאף שמנהג זה הוא גרוע, אנו אומרים במקרה זה "מוטב יהיו שוגגין" וכו'.
[4]  עיין שו"ת התשב"ץ (ח"א סי' קנג ד"ה האחד) שכתב "כיוון שעל מנהג זה התנהגו הדורות, אין כוח לשנות מנהגם כלל, שזהו מתורת המנהגות, בכל הינא דליכא אסורא, אפי' נהוג דלא כהילכתא, שבקינן להו ולא מסלקינן להו... משנה שלמה שנינו, אל ישנה האדם מפני המחלוקת".
[5]  גם בעיית ההפסק, אין בכוחה להפוך מנהג זה למנהג אסור, מכיוון שבמקור קדיש יתום לא תוקן כחלק מן התפילה – עיין "אוצר הגאונים" משקין (עמ' 42), "הוי יודע כי קדיש שהוא יתגדל, ולא מצאנו לו עיקר על המת, אלא לאחר מספד או לאחר צידוק הדין". המקור הראשון הקושר את אמירת הקדיש לתפילה מופיע במס' כלה רבתי (פ"ב ה"ג) "אוקי בני כנישתא לברוכי בקהלא", וגם כאן מובא שהקדיש נאמר בפני הציבור, ולא כחלק ישיר של התפילה, על פי זה כנראה שבקדיש יתום לא שייך לדון מצד דיני הפסק הרגילים, אלא העיקר שייאמר בשעת התפילה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר