שנת תשפ"ד| שבת פרשת חוקת

חמדת השבת: שריית דפי אורז בשבת

נשאלתי על שימוש בדפי אורז בשבת.

דפי אורז מיוצרים על ידי לישת קמח אורז ומרכיבים נוספים. את העיסה מרדדים הדק היטב, ולאחר מכן מייבשים אותם. כאשר רוצים להשתמש בדפים הללו, שורים אותם במים חמימים למספר דקות עד שהם מתרככים. כעת אפשר לגלגל אותם סביב מאכלים שונים (ירקות, דגים, בשר וכדו').

השאלה הייתה אם מותר לשרות את הדפים במים החמימים ובכך לרכך אותם ולהפוך אותם לראויים למאכל. 

במשנה במסכת שבת (פרק כב משנה ב) נאמר שמה שהתבשל לפני השבת, מותר להניח במים חמים (בכלי ראשון) בשבת. מה שלא התבשל לפני השבת מותר להדיח בחמין בשבת, חוץ ממליח הישן וקולייס האיספנין, שהדחתן זו היא גמר מלאכתן.

מה משמעות האמירה שההדחה היא גמר המלאכה? רש"י (שבת לט ע"א) מבאר שאם זהו תיקונו לאכילה, זהו בישולו. מדבריו עולה שהדחת הדגים הקטנים הללו מבשלת אותם.

בספר הפרדס (ספר שיצא מבית מדרשו של רש"י. לא ברור אם אלו עדויות לשיטת רש"י בדברים שונים או דיונים של תלמידיו) מובאת מחלוקת בין המחבר ובין רבני דורו בזיהוי קולייס האיספנין. רבני הדור אמרו שהכוונה היא לטרית, המלוחה מאוד, עד ששוטפים אותה במים חמים. המחבר חלק על דבריהם בטענה שאת הטרית אפשר לשטוף במים קרים כדי להסיר את המליחות, אם כך ברור שהגמרא, האומרת שהדחת קולייס האיספנין בחמין אסורה, לא התכוונה לדג זה.

הפרי מגדים מבין שיש כאן מחלוקת עקרונית לגבי דינו של קולייס האיספנין. לפי מחבר ספר הפרדס, האיסור של קולייס האיספנין הוא רק על מאכלים שהדחתם במים חמים מכינה אותם לאכילה. זהו איסור בישול בקלי הבישול, המתבשלים יותר בקלות ממאכלים אחרים. לעומת זאת, חכמי דורו סבורים שיש כאן איסור נוסף: אסור לשטוף מאכלים הנעשים ראויים לאכילה, אפילו במים קרים, משום שהדחתן היא גמר מלאכתן. 'גמר המלאכה' כאן אינו בישול (שהרי לא יתכן בישול במים קרים), אלא מלאכת 'מכה בפטיש', המתייחס לכל פעולה המסיימת הכנה של חפץ או אוכל לשימוש (שאינו כלול באב מלאכה אחר).

לפיכך, מסיק הפרי מגדים, שטיפת כל מאכל שאינו ראוי לאכילה ללא הדחה זו אסורה משום מלאכת 'מכה בפטיש'. 

בשולחן ערוך (או"ח סימן שיח סעיף ד) פוסק שאסור להדיח מליח הישן וקולייס האיספנין, שאינם צריכים בישול אלא מעט, בחמין, מפני שהדחתן היא גמר מלאכתן. מלשונו משמע שהוא פוסק כפרדס, ולא כרבני דורו, שרק מאכלים הזקוקים להדחה בחמין אסורים משום מבשל.

הביאור הלכה (שם ד"ה *והדחתן) מראה שבראשונים לא מופיע הרעיון שיהיה איסור מכה בפטיש באוכל, בשום מקום, ובפרט לא בהקשר של קולייס האיספנין. לכאורה תמוה שהראשונים יעסקו סביב סוגיה זו ולא יזכירו שישנו איסור משום מכה בפטיש. לאור זאת הוא מכריע שאין איסור מכה בפטיש באוכל. אם כך, האיסור הוא רק לחמם מאכלים הדורשים רמה מסוימת של חום (אפילו חום נמוך יחסית לבישול מאכלים אחרים) כדי שיהיו ראויים לאכילה. 

בבית יוסף אומר מעבר לכך: מלשון ספר הפרדס משמע שאת הטרית (הדגים שניתן להכין לאכילה על ידי הדחה בחמין או במים קרים) מותר לשטוף במים קרים, ואסור לשטוף במים חמים. הבית יוסף מעיר שוודאי שאין זו כוונתו: אם התוצאה של השטיפה בחמין זהה לתוצאה של השטיפה במים קרים (גם אם השטיפה בחמין תשפיע מהר יותר), אין הבדל בין שטיפת הדגים ושטיפת כלים. האיסור הוא רק על מאכלים ששטיפה בקרים לא תשפיע עליהם כראוי, ויש צורך להדיח אותם בחמין דווקא. 

ממה שבדקתי התרשמתי שאם שורים את דפי האורז במים חמימים, הם מתרככים מיידית (ויש להוציא אותם מהמים תוך 10-15 שניות), ואילו אם שורים אותם במים קרים ניתן לתת להם לשהות במים מעט יותר זמן.

אם כך, לפי הפרי מגדים אסור לשרות את דפי האורז במים, בין חמים ובין קרים, משום מלאכת מכה בפטיש.

אך כפי שהכריע הביאור הלכה, אין בכך איסור, שהרי הדפים מוכנים לאכילה גם ללא המים החמים.

יתרה מכך: לפי הערת הבית יוסף, אם אכן אין הבדל בין התוצאה של שריית הדפים במים חמים או קרים, מותר לשרות את הדפים במים חמימים (בכלי שלישי).

יאכלו ענווים וישבעו! 

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר