שנת תשפ"ד| שבת פרשת פנחס

פרשת השבוע: יהושע בן נון - תורת חיים! ספרא וסיפא. חלק ג'

וכאלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה? (חת"ס) 

קל וחומר שלא אומר, שלא אשתתף במצווה להגן על ארץ ישראל והעם היושב עליה, מפני צר הבאים להשמידם מתחת שמי השם.

בדברינו לפרשות חקת ובלק תשפ"ד, הוכחנו שבתקופת האבות וגם בימי משה רבינו, דווקא מוֹסְרֵי התורה הם אלה שעסקו במלחמה. נחזור לתקופת האבות ונזכיר כי יעקב אבינו, שהפך לדורות לסמל של מי ששקוע בתורה - "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז) הוא זה שמתייצב ונלחם מול המלאך (שרו של עשיו- ע"פ המדרש) "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (שם לב, כה) בזכות מאבק זה הוא נקרא ישראל, שם שמשמעותו עצמאות, המושגת בקרבות מלחמה "יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ" (שם, לב, כט. עיינו גם בדברינו לפרשת וישלח תש"ע). כאשר יעקב מתכונן למאבק פיזי בעשיו וארבע מאות רכבי הגמלים שעמו, הוא זה שמתייצב בראש אנשיו גם למלחמה. גם זכות שקידתו באוהל תסייע בידו.  כמובטח, נמשיך עתה לעסוק בחייליו של יהושע בן נון.

עם הכניסה לארץ נצטווה יהושע, שלא מש מאהלו של משה, להכין "חַרְבוֹת צֻרִים" (יהושע ה, ב), למול את העם ולהקריב את קרבן הפסח (חג החירות, הפותח בדורת האחרונים את סדרת ימי התקומה) ולכבוש את יריחו. ליד העיר, במחנה המלחמה של עם ישראל ומפקדו יהושע, מופיע לפתע אורח: "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא יְקֹוָק עַתָּה בָאתִי..." (שם ה, יג-יד).

בסוגיא במסכת מגילה (ג' ע"א) מבואר שהמלאך בא להוכיח את יהושע בן נון על כך שחייליו, שלא נלחמו בלילה, לא נצלו את הזמן הפנוי ללימוד תורה. כך מסביר רש"י (שם) "(כיוון) שאין זמן מלחמה בלילה [משתחשך], היה לכם לעסוק בתורה, שהרי אינכם נלחמים בלילה". מוכח בצורה ברורה שבזמן מלחמה גם לומדי התורה מתייצבים על משמרתם. אם כך, התופעה של חיילי ישיבות ההסדר כיום, מקורה בקודש כבר בצבאו של יהושע בן נון. המלאך לא בא למחות על גיוס לומדי התורה, מה שלא עלה על דעתו של שום אמורא, ההיפך!! מהסוגיא משמע שהשילוב של השירות הצבאי ולימוד התורה הוא המצב האידאלי. מי שרוצה לשמור על מסורת גדולי ישראל, כדאי שידבק בדרכם של האבות הקדושים - משה רבנו ותלמידו הנאמן יהושע.

שמואל הנביא היה שקול כנגד משה ואהרון שנאמר: "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ד' וְהוּא יַעֲנֵם" (תהלים צט, ו). שמואל לימד תורה והדריך רוחנית את שאול וגם את דוד (עיינו שמו"א יט, כג-כד ובדברי חז"ל בסוגיא זבחים נד ע"ב). כאשר הפלישתים נאספו למלחמה על עם ישראל, שנאסף במצפה תחת הנהגת שמואל, הקב"ה המם את הפלישתים, ועם ישראל, בהנהגת שמואל, רדף אותם. התוצאה הייתה: "וַיִּכָּנְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל ...: וַתָּשֹׁבְנָה הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקְחוּ פְלִשְׁתִּים מֵאֵת יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל מֵעֶקְרוֹן וְעַד גַּת וְאֶת גְּבוּלָן הִצִּיל יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (שמו"א ז, יג – יד). שמואל הנביא הלוי, מנהיג את עם ישראל גם בעת מלחמה. ההפרדה המלאכותית בין תורה ומלחמה אין לה רמז גם כאן.

דוד מלך ישראל עומד בראש הצבא בדור הבא. דוד היה ידוע גם כמי חגר את חרבו להילחם במלחמתה של תורה. חכמים דרשו במסכת סנהדרין על הפסוק: "וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו חִגְרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגֹּר גַּם דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ" (שם כה, יג) שדוד וחייליו ישבו כחברים בסנהדרין ודנו דיני נפשות (לו ע"ב). כך דורשים חז"ל גם את הפסוק: "אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת" (שמו"ב כג, ח). על פי הפשט, הפסוק עוסק באחד ממפקדי צבאו של דוד, שמצד אחד אחד היה יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי, כלומר: "ראשו של סנהדרין היה" (פסיקתא רבתי פיסקא יא). ומצד שני היה רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי כלומר מפקד בכיר ביחידה המובחרת, שהצליח להרוג שמונה מאות חיילי אויב בקרב אחד, עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת. על פי הדרש, הפסוק עוסק בדוד שהיה עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי. שדרשו עליו חז"ל: "כשהיה יושב ועוסק בתורה - היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ" (מועד קטן טז ע"ב). גדולים בתורה ועדיני נפש בבית המדרש, גיבורים וקשוחים בשדה הקרב. זו הדרך להיות כמו דוד וגיבוריו, חיילים ובני תורה, המודים לקב"ה "לְדָוִד בָּרוּךְ יְקֹוָק צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה" (תהלים קמד, א). גם אביגיל בנבואתה משבחת את דוד "כִּי מִלְחֲמוֹת ד' אֲדֹנִי נִלְחָם" ולכן זכה לברכה "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ד' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן" (שמו"א כה, כח).

אנו קוראים לראשי עולם התורה החרדי. קראו לצה"ל לאפשר לתלמידיכם להידמות לחיילי יהושע בן נון וחיילי דוד. להיות מלומדי חרב בחרבה של תורה ובחרבות ברזל גם יחד. קראו לראשי אכ"א ולאלוף (מיל.) שקדי, שנתמנו לטפל בנושא, לאפשר לתלמידיכם להיות שותפים ב"עזרת ישראל מיד צר", תוך שמירה על אורחות החיים הנהוגים במגזרכם. יש נכונות להקשבה כיום, זו הזדמנות פז שאין להחמיצה.

נקרא לכל בחור בישראל ללמוד קודם גיוסו בישיבה עד שלש שנים, כל אחד לפי כוחותיו. לשרת שירות משמעותי בצה"ל ביחידות ייעודיות כמו בישיבות ההסדר או בשירות רגיל. לאחר השחרור, יחידי סגולה יקדישו את חייהם לגדול בתורה והשאר יהיו מהקובעים עתים לתורה מדי יום, תוך שילובם בבניין הארץ, כל אחד על פי כישרונותיו.

מעשה זה יאחד את העם, יקרב אותנו אל הניצחון, ויאיר את החברה הישראלית באור יקרות שאנו כל כך מחכים לו.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר