שנת תשפ"ד| שבת פרשת מטות מסעי

חמדת השבת: פתיחת קופסאות שימורים בשבת – חלק ב

בשבוע שעבר התחלנו ללמוד את סוגיית פתיחת אריזות בשבת.  

כאמור, הדברים נידונו במורנו הלכות שבת יחידה 55. בשבוע שעבר כתבנו את יסודות הדין, ובטור זה נתייחס לדיון הלכה למעשה.  

עמדנו על המחלוקת אם היתר סתירת הכלים כדי להוציא את תכנן מתייחס לכלים רעועים בלבד (כשיטת השו"ע והרמ"א) או שהותר ביחס לכל כלי (גר"א, ערוך השלחן והרב עובדיה). 

בגמרא (מסכת שבת קמו ע"א) מבואר שאסור לפתוח בכלי פתח העשוי להכניס ולהוציא. החזון איש מסביר שכך מגדירים את היחס שלנו לכלי. בהגדרה, כלי הוא חפץ רב-פעמי, שמשתמשים בו מספר פעמים. פתיחת פתח שנועד לריקון בלבד משמעותו שאין זה 'כלי', אלא רק מיכל איחסון שנועד לריקון צריכת התוכן שבו. 

מכאן נעבור להגדרת קופסאות השימורים.

מחלוקת הפוסקים ביחס לקופסאות השימורים אינה מחלוקת כיצד לפסוק בסוגיה, אלא חלקו כיצד להגדיר את קופסאות השימורים:

החזון איש אומר שכאשר אוטמים את קופסת השימורים היא מפסיקה להיות 'כלי', שהרי אז אין יכולת להשתמש בה. פתיחת הקופסא מתקנת אותה ומשיבה לה את תכונת ה'כלי' שלה.

לכאורה עולה מכך קולא משמעותית: גם השיטות האוסרות לסתור ולהרוס כלים, אמרו את זה ביחס לכלים. אך אם קופסת השימורים אינה 'כלי', אין הצדקה לאסור את הריסת הכלי!

מצד שני, ההיתר יהיה רק אם הכלי אכן התקלקל. החזון איש מצביע על שתי סיבות לאסור את הפתיחה באופן שאינו מקלקל את קופסת השימורים:

א.     פעמים רבות שומרים על קופסת השימורים לטווח ארוך. אם כך, הפתח נעשה להכניס ולהוציא. המשמעות היא שלוקחים משהו שאינו כלי והופכים אותו לכלי עם פתח יפה.

ב.     גם אם אין כוונה לשמור את קופסת השימורים לטווח הארוך, יש גזירה האוסרת לפתוח פתח שעלול 'להיות פתח יפה' (כלשון הגמרא). עצם הפתיחה עשויה להאסר גם אם אין כל כוונה להשתמש בכלי מעבר לריקון הכלי.

לאור זאת, החזון איש מתיר לעשות אחד משני דברים:

1. לפגוע בקופסא באופן שגם כאשר היא תפתח היא לא תהיה 'כלי'.
2. לפתוח ולרוקן את הקופסא לחלוטין מיידית. 

הגרש"ז אומר שהגדרת קופסת השימורים תלויה ביחס של האנשים אליה. אם האנשים מתכוונים לשמור את הכלי ולהשתמש בו בשימוש חוזר, דינו ככלי. אך ככל והחברה מתייחסת לקופסאות שימורים ככלים שמטרתם לריקון, לשימוש חד פעמי, דינם כמוסתקי.

המשמעות היא שכל כלי שמוגדר כמוסתקי אין איסור, לא לפתוח אותו בצורה מסודרת וגם לא לסתור אותו. 

התהילה לדוד מגדיר את קופסת השימורים הסגורה ככלי טוב: צא וראה, כל עוד הקופסא סגורה, חיילינו מסוגלים לטלטל אותה בכל העולם. כל מהות קופסאות השימורים היא לייצר כלים שניתן לטלטל כך. אם כך, פתיחת הכלי היא סתירה ופגיעה בכלי, שכן הפתיחה הזאת הורסת את היכולת הזאת. לשיטתו, אם כך, אין שום פתרון – פתיחת הכלי כרגיל או נקיבתו מכיוונים רבים, כך או כך יהיה בפעולה זו סתירה לכלי החזק הזה. 

המנוחת אהבה מסכים אם דברי התהלה לדוד. גם אם אנשים רגילים לזרוק אותו אחרי השימוש, כרגע הכלי משמש את ייעודו, לשאת את תכולתו בצורה יעילה ובטוחה. לכן יש לראות בו כלי טוב, שאסור לסותרו. מצד שני, הוא גם אוסר גם לפתוח לה פתח יפה. לשיטתו מותר לפתוח את קופסת השימורים רק בעזרת פתח שאינו פתח הראוי להכניס ולהוציא. 

הרב עובדיה מסכים עקרונית להגדרה הזו, אך פוסק שמותר לסתור כלים טובים בשבת כדי להגיע לתכולתם (כפי שלמדנו בשבוע הקודם). לכן הוא מתיר לפתוח את קופסאות השימורים באיזו דרך שירצה (ואם יש יכולת ישנה עדיפות לפתוח את הקופסא לפני השבת). וכך מנהג העולם. 

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר