שנת תשפ"ד| שבת פרשת ואתחנן

חמדת השבת: חיתוך פירות וקליפותיהן לצורות – הלכה למעשה

בשבוע שעבר למדנו את יסודות הדיון בשאלה אם מותר לחתוך מאכלים וקליפותיהם בשבת לצורות שונות. נסכם את היסודות לדיון ומשם נצא להלכה למעשה:

א.     במסכת ביצה (דף לג ע"ב) רב יהודה אומר שאיסור תיקון כלי לא שייך לגבי דבר הראוי למאכל בהמה. הדוגמא של הגמרא היא לקיחת קש, שנועד למאכל בהמה, והפיכתו לקסם לחציצת שיניים על ידי קילופו וחיתוכו. כך נפסק ברמב"ם ובשו"ע (סימן שכב סעיף ד).

חשוב לחדד: בזמן חז"ל חיו בהמות רבות בסביבה הקרובה לאדם. לכן קליפות וגרעינים שונים, שאינם ראויים למאכל אדם, נשמרו תדיר ואף ניתנו לבהמות בשבת ויום טוב. גם אם אדם בחר להשתמש בקליפות הללו שימוש אחר, הדבר מותר, שכן די בפוטנציאל השימוש בקליפות לצורך מאכל. אך כיום לרוב גם מי שגר בקרבה לרפת וכדו' אין לו שימוש פוטנציאלי בקליפות. הקליפות הללו הופכות למוקצה, ואסור להשתמש בהם בשבת, ואף לא לחתוך אותן וכדו'.

ב.     ממסכת שבת (דף קלט ע"ב) עולה שמצד הדין מותר לסתום חור שבחבית בעזרת דבר הראוי לאכילה, אך חכמים התירו רק לתלמיד חכם בצורה של הערמה, כדי שאנשים לא יטעו לתקן חביות באופנים אסורים.

ג.      במסכת ביצה (דף כח ע"א) רב חייא בר אשי אוסר לחתוך ידית מתוך חתיכת בשר ביום טוב. רש"י והרמב"ם אומרים שהדבר אסור מפני עובדין דחול (טרחה יתרה שאיננה מצדיקה את ההנאה שנוצרת ביום טוב). רבינו חננאל והר"ן מבארים שהאיסור הוא מפני שנראה כעושה כלי ביום טוב. המשנה ברורה הסתפק כאיזו דעה לפסוק.

התלבטנו מדוע רבינו חננאל והר"ן אוסרים את יצירת הידית ביום טוב מפני שנראה כמתקן כלי, הרי למדנו שאין איסור תיקון כלי בדבר הראוי למאכל!

באותיות הקטנות שנוספו בשמירת שבת כהלכתה (מהדורת שנת תש"ע פרק יא הלכה טו) כתוב שההיתר לחתוך מאכלים הוא רק אם האדם יהנה הנאה גופנית מהחיתוך.

הערנו שאם כוונתו ליישב את הסוגיות, לכאורה הדבר מפתיע, שכן ניסוח הגמרא רמב"ם ושו"ע אינו שיש היתר לחתוך באופן זה, אלא ש"אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי". משמע שאיננו עוסקים בהיתר מיוחד, אלא שבאופן כללי חיתוך ותיקון כלי אינם שייכים ביחס לדברים הראויים למאכל.

הצענו שהאיסור לחתוך ידית בתוך חתיכת בשר ביום טוב מחוברת לאיסור מראית עין שלמדנו במסכת שבת (אות ב לעיל). מחלוקת הראשונים היא אם יש הבדל בין האיסור לסתום נקב של חבית בעזרת שן שום ובין חיתוך ידית לתוך בשר. רש"י והרמב"ם סבורים שסתימת נקב החבית נראית לכל כתיקון של חבית, כלי שוודאי שאסור לתקן בשבת ויום טוב. לעומת זאת, הכל רואים שהחיתוך בבשר הוא חיתוך בבשר, ולא יטעו לחשוב שמותר לתקן ידיות של כלים אחרים (כמובן שהם אוסרים את החיתוך משום עובדין דחול, כאמור, אך לא ראו טעם לאסור משום שדומה לתיקון כלי). ר"ח והר"ן סבורים שהאדם הפשוט רואה את הקצב מתקן ידית יפה ומסודרת בבשר, סופו לתקן ידיות אחרות ביום טוב.

אם נכוחים הדברים, ניתן להגיע להנחיות ההלכתיות הבאות:

1.     כל דבר שאינו ראוי לאכילה של אדם או בהמה (כולל קליפות של פירות שאינן ראויות לתת לפני חיות הנמצאות בסביבת האדם), הוא מוקצה, ואסור לחתוך, לעשות ממנו צורות, או להשתמש בהם בכל אופן אחר.

2.     דבר הראוי למאכל האדם או החיות הנמצאות בסביבתו: מותר לחתוך אותו בכל צורה שהיא.

3.     דבר הראוי למאכל האדם או החיות הנמצאות בסביבתו: אסור לתקן בעזרתו כלים אחרים (כמו לסתום חור של כלי), אלא אם כן עושה זאת בצורה של הערמה (בו המאכל מגיע לחור באופן שיראה לרואים שהגיע לשם במקרה).

4.     אם חיתוך הדבר הראוי למאכל אדם או בהמה הנמצאת בסביבתו עשוי להיראות לרואים כיצירת כלי באופן מקצועי: בכך יש מחלוקת ראשונים. על פניו הדבר הוא ספק דרבנן, שכן לא ברור שיש להרחיב את גזירת מראית העין למצב החדש שהגמרא לא דברה עליו.

לכן ביחס לקליפת אבטיח, לדוגמא, יש מקום להתלבט, משני צדדים. ראשית, יתכן ואחר הוצאת כל תוך הפרי האדום, הקליפה אינה ראויה למאכל, והיא מוקצה. גם אם נשאר פרי מסוים, או שהחלק הלבן ראוי לאכילה, עדיין יתכן וחיתוך זה יראה מקצועי מדי, ולכל הפחות הר"ח והר"ן היו אוסרים לחתוך כך. בנוסף, יש מקום להתלבט אם מדובר בטרחה יתרה ויש לאסור גם מצד עובדין דחול, כשיטת רש"י והרמב"ם.

אך את כל הפירות והירקות מותר לחתוך בכל הצורות והדגמים היפים שהצגתם בפנינו ונהנינו מהם. 

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר