שנת תשפ"ד| שבת פרשת עקב

חמדת השבת: כותב וצובע על ידי טמפרטורה

בעונה זו אנשים רבים נופשים ונוסעים למקומות שונים. דרך העולם לקנות מתנות מהמקומות שהיו בהם. פעמים שישנה תחושה שאין חידוש בעולם אלא כדי ללמדנו דבר הלכה.

הציגו בפני מספר אביזרים שונים, עם מכנה משותף:

-        מעין משחק שמשנה את צבעו לפי הטמפרטורה שלו. כך שכאשר הוא נמצא ביד המחממת אותו לזמן מה צבעו משתנה, וכן אם יכניסו אותו למקרר צבעו ישתנה לצבע אחר, וכן על זה הדרך.

-        כוס המשנה את צבעה בהתאם לטמפרטורה – אם יכניסו לכוס קרח אזור המשקה יציג צבע אחד, שתיה קרה – צבע מעט שונה, שתיה חמה יגרום לצבע אחר, וכן על זה הדרך.

-        כוס הנראית כהה, מיועדת לשתייה חמה, וכאשר מכניסים לכוס שתייה חמה רוב הכוס מתבהרת, וחלק מהכוס שומרת את צבעה הכהה, ובצבע זה נראה כיתוב מסוים.

בירושלמי (שבת פרק יב ד) רבי חייא שואל על כתב סתרים. כותבים בדיו בלתי נראה, וכאשר המכתב מגיע שופכים עליו חומר, והחומר נדבק רק במקומות בהם כתבו קודם. השאלה היא: הכתב כבר כתוב, אלא שאינו גלוי לעין. האם מותר לשפוך עליו את החומר? רבי יוחנן וריש לקיש עונים שמכיוון שמחדש חומר שלא היה קודם, יש בזה איסור "כותב" דאורייתא.

הפרי מגדים (סימן שמ ג) אומר שמכאן יש לאסור כתב סתרים בו כותבים בעזרת חומר שומני שאינו נראה לעין, וכאשר מחממים אותו מעט הוא נגלה.

אך הרב צבי פסח פרנק (הר צבי יורה דעה סימן רל) מעיר שלכאורה פשט דברי הירושלמי נגדו. הרי רבי יוחנן וריש לקיש מדגישים שאיסור הכתיבה במקרה זה אינו משום שהאות מתגלה, אלא מפני שמוסיף חומר חדש. מפשט לשונם נשמע שאילו הייתה דרך לגלות את הכיתוב ללא הוספת חומר לא היה בכך איסור.

הציץ אליעזר (חלק יד ל) אומר שאין בכך קושיה: רבי יוחנן וריש לקיש אומרים שהעושה כך חייב חטאת. הפרי מגדים אומר שיש כאן שני מרכיבים: גילוי כתב בצורת אות, והוספת החומר. כאשר קיים מרכיב אחד, גילוי צורת האותיות, יש בכך איסור דרבנן.

מכאן הציץ אליעזר נכנס לדיון על מד חום שמציג כיתוב בהתאם לטמפרטורה. לכאורה זהו מקרה מקביל למקרה של הפרי מגדים: החום מגלה את האותיות שכבר מוכנות במד החום¹, בדומה לאותיות שכבר מוכנות על הדף מראש. אם כך, לפי הרב פרנק הדבר יהיה מותר, ואילו לפי הפרי מגדים יש בכך איסור דרבנן. הציץ אליעזר חושש לדבריו.

אך הציץ אליעזר מציע סיבה אחרת להתיר. הכתב הזה אינו מיועד להתקיים. המטרה היא שבזמן שמודדים את החום האות תראה, ולאחר מכן האות תעלם. ברם, מהמשנה (שבת י ב) עולה שכתיבה באופן שאינו מתקיים אסורה מדרבנן, כך שלכאורה זה לא מועיל לנו למעשה. הציץ אליעזר מסביר שיש להתיר בהצטרף שני הדברים: הכתיבה אינה מייצרת משהו חדש, אלא רק מגלה את הכתב שכבר נמצא שם, וגילוי זה אינו מתקיים. נראה שאין כוונתו שיש כאן פעמיים דרבנן, אלא שיש קשר בין שני הדברים: הכתב נמצא במד החום עוד לפני שהתגלה לעינינו. האיסור הוא לגלות אותו. אך אם הגילוי הזה הוא זמני בלבד, קשה לראות שנעשה כאן דבר: לא הייתה יצירה של כתב, אלא רק גילוי, והגילוי התגלה לזמן קצר בלבד.

הציץ אליעזר מתלבט יותר על הסרת מד החום. הסרת מד החום תמחק את האות עד המדידה הבאה. כלומר, מדובר על מחיקה לטווח ארוך. ומטרת המחיקה היא לאפשר כתיבה חדשה בפעם הבאה. כך שיש כאן מוחק על מנת לכתוב, ממש בגדר המלאכה. הוא מסיק להתיר, בהצטרף שני דברים: א. זו לא ממש מחיקה, שהרי האות הייתה ועודנה, אלא שאינה גלויה לנו. ב. אין כאן מעשה של מחיקה. קשה לומר שהוצאת מד חום מהפה זהו 'מעשה' של מחיקה.

לכן למעשה הוא מתיר את השימוש במד החום. אך אומר שעדיף להשתמש במד חום אחר. ישנו מד חום אחר, שמראה צבע מסוים אם החום הוא מעל 37 מעלות (ובכהות שונה בהתאם לרמת החום). כאן אין כתיבה של אותיות, אך לכאורה עדיין יש בזה בעיה של צביעה!

ואכן בשו"ת אבני ישפה (חלק ב סימן לט) הביא את דברי הרב אלישיב, שאסר ללכת עם משקפי שמש הנעשים כהים בשמש ומתבהרים בצל, מפני שיש בזה איסור צובע.

לעומתו, הרב פיינשטיין (אגרות משה ג מה) כתב שאין איסור להשתמש במשקפיים הללו, וזה לשונו: "לא נצבע כלום מדבא מראה הראשון בחזרה, וכן חוזר חלילה כמה פעמים". אך לכאורה ניסוח זה קשה: אם שינוי צבע המשקפיים אסור משום צובע, הרי שהאדם משנה את צבע המשקפיים שוב ושוב. מדוע צביעה חוזרת שכזו היא טעם להתיר את השימוש במשקפיים?

בשמירת שבת כהלכתה (פרק יח הערה ע) כתב שאין במשקפי השמש איסור צובע, זהו אינו שונה מאדם הישוב בשמש להשתזף. ברם דבריו דורשים ביאור: אם אדם מתכוון לשנות את צבע עורו בעזרת השמש, מדוע אין בזה איסור צובע?

הציץ אליעזר (יד לא) מסביר: מלאכת צובע שהייתה במשכן היא הוספה של חומר חדש לצמר. הוא הדין לכל צביעה אחרת – נתינת חומר (צבע, גואש, או כל דבר אחר) הנותן צבע על גבי בסיס (צמר, נייר, קיר, וכו').

ניקח את האדם המשתזף. הוא אינו מוסיף חומר, אלא משפיע על רקמות הקיימות אצלו באופן שיכהו.

בדומה לכך, הוצאת המשקפיים הללו לשמש אינן מוסיפות חומר חדש, אלא האור משפיע על החומר שכבר נמצא במשקפיים.

נשוב לדברי הרב פיינשטיין: הוא אינו אומר שמותר בגלל שהצבע חוזר ומשתנה. הוא אומר שזה שהצבע חוזר פעם אחר פעם מהווה ראיה לכך שלא נצבע כאן דבר. כלומר, איסור צובע זו הוספת חומר חדש. אילו היה מתווסף כאן חומר חדש (או שהייתה כאן השפעה כימית קבועה) הדבר היה אסור. אך זה שהמשקפיים חוזרות לצבע הקודם מוכיח שלא עשו שינוי במשקפיים, ולפיכך לא תתכן בפעולה זו איסור צובע.

שימו לב שעמדנו כאן על הבדל יסודי בין צובע ובין כותב: היסוד של איסור כתיבה הוא יצירת מידע. לכן יתכן איסור (לכל הפחות מדרבנן) בגילוי אותיות, גם אם אין שינוי בחומרים המציגים את האות. לעומת זאת, צביעה, בהגדרתה, היא הוספת חומר המציג צבע.

אם כך, למעשה:

אין כל איסור להשתמש בדבר שמשנה את צבעו בהתאם לטמפרטורה או על ידי חשיפה לקרני השמש וכדו'.

יש מקום להחמיר ולא להשתמש בחפצים המציגים כיתוב בהתאם לטמפרטורה וכדו', וגם בזה יש על מי לסמוך להתיר.

___________________________

¹חשוב לציין שהוא לא מדבר על מדחום שמציג אותיות דיגיטליות, אלא כזה שמציג בצורה כימית-מכנית.

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר