שנת תשפ"ה| שבת פרשת לך לך

פרשת השבוע: לֶךְ לְךָ מחרן ועד הר הבית, מתי המסע יסתיים?

הקריאה "לֶךְ לְךָ", הראשונה מתוך שתיים בספר בראשית, מופיעה בפתיחה לפרשתנו, והשנייה בפרשה הבאה - וירא, כשאברהם אבינו נקרא לצאת לדרך כדי להקריב את בנו יחידו "וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כב, ב).

היכן בדיוק יועלה יצחק על גבי המזבח? לא נתבאר בציווי זה, כשם שלא נתבאר בציווי הראשון, שם מופיע רק באופן כללי "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א). המקום התגלה רק בימי דוד, כאשר התברר היכן צריך לבנות את המקדש. גם הפסוק שקושר בין עקידת יצחק והר הבית נכתב רק על ימי בנו של דוד, "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ד' בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי" (דברי הימים ב' ג, א).

כך התברר המיקום המדויק, שם הקב"ה יתגלה אל בניו, בני אברהם יצחק ויעקב "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ד' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ד' יֵרָאֶה" (בראשית כב, יד).

הניסיון הראשון היה "לֶךְ לְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". הניסיון העשירי והאחרון היה ב"וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". תהליך זה מגדיר את הכיוון והמטרה.

ניתן לבטא את הרעיון גם בדרך הבאה. מטרת הליכתו של אברהם לארץ ישראל הייתה להגיע אל ראש ההר, שם יעמד בניסיון הקשה מכולם, כדי שבעתיד יזכו בניו 'לראות ולהיראות' במקום זה, מקום השכנת השכינה ולהיות העם היחיד בעולם, עם מופלא שקשור יותר מכל בני האדם אשר על פני האדמה, לבורא עולם "וְנִפְלִינוּ אֲנִי (משה מקבל התורה) וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שמות לג, טז).

הכתוב רומז על הקשר בין עקידת יצחק למציאת המקום בימי דוד, תוך שימוש בלשונות קשורים ואזכורים חוזרים.

נפרט חלק מהם:

א.  בשני המאורעות בונים מזבח ומעלים עליו עולה, "וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ ... וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה" (שם כב, ט ויג), "וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים ... עַל מִזְבַּח הָעֹלָה" (שמו"ב כד, כה).

ב. בשני המקרים הקב"ה הוא זה שקובע את מקום בניית המזבח. 

ג.   בשני המאורעות המלאך מופיע, "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ד' מִן הַשָּׁמַיִם" (בראשית כב, יא וכן שם טו) "וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ד' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם" (דבהי"א כא, טז).

ד. גם אברהם וגם דוד פועלים בבוקר "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" (בראשית כב, ג), "וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר" (שמו"ב כד, יא).

ה. בשני המאורעות פרק הזמן המוזכר שווה, "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (בראשית כב, ד), "שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (דבהי"א כא, יב).

המשמעות היא שבימי דוד מסתיים ההליך שהחל בתקופת האבות, עם עלייתו של אברהם אבינו לארץ ישראל, שסלל "במעשה אבות סימן לבנים", את הדרך לעם ישראל, את דרכו לארץ ישראל. 

אברהם, שהיה גֵּר בארץ (בראשית כג, ד), הכין את הקרקע להתקיימות הברכה שקיבל בתחילת פרשתנו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ב-ג).

המטרה היא שעם ישראל, יקים מדינה עצמאית בארץ ישראל, שתהיה אור לגוים. מדינה שיהיה לה צבא שיבטיח את עצמאותה, ושחלקים משמעותיים שלו יהיו כתלמידיו של אברהם - לומדי תורה וגם לוחמים עזי נפש,  וכתלמידיו של דוד המלך, שהיה עדינו העצני בבית המדרש, וקשה כעץ כשיצא להילחם את מלחמות ד'. תלמידים אלה יזכו לבנות את בית המקדש, שבו ישמעו תפילותיהם של ישראל "תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם" (מלכים א' ח, לב).

מדינה עצמאית זו תעורר התפעלות בין לאומית, ותשמש בסיס להתפשטות אמונת הייחוד בעולם, ממרכזו בירושלים בהר הבית, לשם הגיע אברהם מתוך הקשבה לציווי "לֶךְ לְךָ".  

הבה נתפלל כי כשם שחזון הנביאים אודות קיבוץ הגלויות מתקיים לנגד עינינו,
 מתוך קיום "נְאֻם אֲדֹנ-י ד' מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו",
נזכה גם לקיום הנבואה הסמוכה "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי ...
כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נו, ז-ח).

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר