|
 שנת תשפ"ה| שבת פרשת ויראשו"ת במראה הבזק: אשה הטובלת מחמת חומרא או ספק, דין ברכתה(מתוך ח"ב)קיטו, אקוודור Quito, Ecuador אדר ב' תשנ"ב שאלה אישה שנבדקה על-ידי רופא וראתה דם, והרופא עצמו לא יודע, האם זה דם מהרחם או מחמת מכה, בפשטות ההלכה אומרת לשאול שאלת חכם, במקרה שאין חכם במקום וצריכים להחמיר ולהחשיב אותה כנידה, האם בשעת הטבילה האישה צריכה לברך, או מכיוון שהחמירו מספק, נאמר ספק ברכות להקל ולא תברך? תשובה ככלל יש לקבוע שכל מקום שבו מחמירים להחשיב את האישה לנידה מפאת חוסר היכולת לשאול חכם, לא תברך האישה על טבילתה1 (אלא אם כן ראתה בינתיים ראייה ודאית). אמנם מן הראוי - במקרה שאין נזקקים לראיית החכם, אלא רק לפסיקתו לשאלה - לשאול באמצעות הטלפון וכדו', ואז אם יפסוק, מתוך הכרת ההלכה על בוריה, שאין ההלכה מתירה במקרה המסוים לתלות במכה, תברך על טבילתה2 3. ______________________________ 1 עיין "פתחי תשובה" (יורה דעה סי' קצד סק"ב) ובמקורות שציין שם. ולמעשה הכריעו אחרונים לברך על טבילה שאחר ראיית כתם. אך בספק מפאת שאינו יכול לשאול חכם, יש לחוש ולומר "ספק ברכות להקל". 2 כדין רואה כתם שבהערה 1. גם בזה יש שפוסקים במקרים מסוימים, שלא תברך (כן כתב הגר"ע יוסף ב"טהרת הבית" בדין מי שיש לה מכה ורואה בהרגשה בשעת וסתה - שלא תברך). 3 בנדון דידן אנחנו לא נוכל לפסוק משום העדר ידיעת פרטים, כגון אם אמר הרופא שיש פצע או "סביר שיש פצע", ואם אמנם יש - היכן מקומו. עוד; אם זה היה בעת וסתה או לא, מה היתה הרגשתה. עוד יש לדון בנאמנותו של הרופא (אם היה גוי או יהודי).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
וירא תשפ"ה
וירא תשפ"ה
