שנת תשס"ג | שבת פרשת דברים

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

מפקד אוכלוסין על פי ההלכה - חלק שלישי

בשבועות הקודמים עסקנו בצד הרעיוני של האיסור למנות את בני ישראל ובמקור הראשוני העוסק בכך, נמשיך ונברר את הסוגיא.

התורה מצוה את משה "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיקֹוָק בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיקֹוָק:" (שמות ל' יב-יג). נשאלת השאלה אם תרומת מחצית השקל היא תוצאה של הצורך למנות, או שיש כאן שני צרכים האחד למנות והשני לתרום והדרך הטובה ביותר למנות היא באמצעות התרומה. רש"י במקום מעיר " כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מנינם" מדייק מכאן ה"שפתי חכמים" בשם הרא"מ "והא דנקט  רש"י לשון שלילה -  אל תמנם לגלגולת ולא נקט לשון חיוב, ולומר: כשתחפוץ וכו' יתנו כ"א מחצית השקל ותדע מנינם כמו שנאמר בקרא, לומר – לא שהוא מצוה למנותם כדי שיעשו האדנים, אלא תחבולה שלא ישלוט בהם עין הרע. והוא הדין על ידי דבר אחר חוץ מחצאי שקלים יכול היה למנותם, אלא שע"י חצאי שקלים יעשו מהם אדנים, ואגב חדא – תרתי. ע"כ. "כונתו לפי נוסח זה נראית ברורה, שעיקר הקפדת התורה על המנין אינה אלא כשמונה לגלגלותם, ועל כן כל שמונה ע"י דבר אחר הרי זה מותר. ולא נזכרו בענין חצאי השקלים אלא משום שממילא הוצרכו לתת באותה שעה תרומה מחצית השקל לצורך האדנים, אמרה תורה שדרך אגב יוכל גם למנותם – אגב חדא, תרתי" (עמוד הימני סימן יג סע' א ע' קמו). זו גם דעת רב אחאי גאון (כנראה) בשאילתות על פרשת כי תשא (סד) וז"ל: "דמחייבין דבית ישראל למעבד מצוות שקלים שנאמר "כי תשא את ראש בני ישראל  לפקדיהם…ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם". הנצי"ב בפירושו "העמק שאלה" (שם) מקשה, והלא היה צריך "בעל השאילתות" לצטט את הפסוק הבא "זה יתנו כל העובר…"שממנו למדו הפוסקים את החיוב למצוות "מחצית השקל" לדורות (עיין כדוגמא רמב"ם ספר המצוות, מצות עשה קעא)? ומדייק הנצי"ב מכאן שלדעת "בעל השאילתות" פירוש הפסוק הוא כך "בשעה שיתנו צריכים להזהר שלא יהיה נגף, על כן יתנו את המחויב ליתן כופר נפש בלא מנין גם כן, וטוב שיתנו בשעת המנין להנצל מן הנגף. עוד יש חיוב עליהם שכל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן מחצית השקל לאדנים, ואחד משני החיובים יתנו בשעת המנין". מכאן מפורש שלדעתו ענין "כופר הנפש" איננו קשור בטבורו למפקד וממילא אין איסור במפקד אלא במנין לגולגלותם ולא על מנין באופן אחר (עמוד הימיני שם סע' ב).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר