שנת תשפ"ה| שבת פרשת ויחי

פרשת השבוע: עוד על חתונות, וערבות שמאחה שברים משפחתיים

חתונות שלא לשם שמים עלולות לגרום לאיבוד ההנהגה. (עיינו בדברינו לפרשת ויגש תשפ"ה(.

השבוע נעסוק שוב בצאצאיהם של יהודה ומנשה, אבל בכיוון ההפוך.

חתונות נכונות יכולות גם לרפא שבר.

המאבק בין יהודה ויוסף על ההנהגה מלווה אותנו עוד מפרשת וישב. מעשים חריגים וקשים נעשו תוך בירור שאלת ההנהגה בין בני יעקב לשעה ולדורות. במידה מסוימת היו גם רגעי שיא של אצילות ומסירות נפש, שריפאו את השבר. רגעי מסירות אלה איפשרו להוריד, במידה מסוימת, מתח מסדר היום הלאומי, ואפשר היה בהחלט לתעל אותם למקומות חיוביים.

לנסיכים - לצאצאי יהודה ולצאצאי מנשה - היה מכנה משותף. בסוף ספר בראשית היה ברור כי יוסף הוא נְזִיר אֶחָיו (בראשית מט, כו). כסגנו של פרעה, הכתר היה מונח על ראשו. במילות התורה ובסלנג הצה"לי הוא היה לְקָדְקֹד (שם).

יהודה, לעומתו, היה אחד מן האחים, שלאחר ההלוויה של יעקב נאמר עליהם, ולא בפעם הראשונה: "וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים" (שם, נ, יח).

גם צאצאי מנשה היו מתוסכלים, שהרי סבא יעקב הכריז: "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא [מנשה] יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן [אפרים] יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם:  וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (שם, מח, יט-כ).

מה החליטו הצאצאים לעשות כדי להתמודד עם המשבר? התשובה נמצאת בספר דברי הימים, וז"ל הכתוב: "וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב:  וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד" (דבהי"א ב, כא-כב).

נזכיר כי חצרון הוא בכורו של פרץ - בכורו של יהודה מתמר.

חצרון, שנמצא על רצף השושלת המלכותית המיועדת, משבט יהודה, נוקט בצעד מאוד מעניין ומשמעותי. הרבה שנים לפני יציאת מצרים הוא נושא לאשה את בת מכיר בן מנשה. צריך להבין את משמעותו של צעד זה. נוסיף כי מכיר חיתן את בנותיו גם עם בני בנימין: "וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים" (שם, ז, טו). חֻפִּים וּלְשֻׁפִּים הם בני בנימין כמו שמפורש בפרשת ויגש: "וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ" (מו, כא וגם בדבהי"א ז, יא).

לכאורה, ניתן היה להבין שיש כאן ברית בין מפסידים. חצרון, מנשה וגם בנימין לא זכו לכתר מלוכה. אבל אנו נעדיף מסר יותר חזק, וכנראה גם נכון יותר. בני יהודה בראשות חצרון, וגם בני יוסף בראשות מנשה, הבינו שהמשבר בין יוסף ליהודה הוא זה שגרם למכירת יוסף, הוא זה שגרם לצורך למצוא שבר במצרים, והוא גם זה שגרם למשבר הנורא בבית יעקב.

רק חזרה בתשובה וכניסה תחת עול הערבות, גם אם המחיר כבד מצד בניה של לאה, ביחד עם אצילות נפשו של יוסף בן רחל, יכולים להבטיח גאולה.

השאלה, הלא טובה, "מי בראש?" הביאה גם מאוחר יותר לתוצאות הרסניות ולבכייה לדורות.

ערבות הדדית וכניסה תחת האלונקה, הם אלה שמקדמים את עם ישראל לקראת גאולה שלמה וחזרה בתשובה של כל חלקי העם, בתחום של בין אדם לחברו, וגם בתחום של בין אדם למקום.

כך נרפא גם את שבר עשרה בטבת.

נתפלל לרפואה שלמה והחלמה מהירה וטובה לפצועים היקרים

 ובתוכם איתמר חיים בן ציפורה,

נחמה למשפחות הנופלים המזהירות בגבורתן ובגבורתם של בניהם ובנותיהן,

חזרה מהירה וטובה לבתיהם לכל החטופים והעקורים.

נאחל גם הצלחה לטיפות הראשונות של

המתגייסים החרדים השבוע שיעשו רק טוב לכלל ולפרט.

ראשיתו מצער ואחריתו ישגה מאוד. ביחד בע"ה נדליק אור גדול לכל עם ישראל באשר הוא.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר