שנת תשפ"ה| שבת פרשת וארא

שו"ת במראה הבזק:סדרי עדיפות לחברת קבורה המטפלת ביהודים וגויים

מונטיוודאו, אורוגואי                         Montevideo, Uruguay

אדר תשנ"ד

סדרי עדיפות לחברת קבורה המטפלת ביהודים וגויים

שאלה

יש בעירנו שתי חברות העוסקות בטיפול בנפטר (לקיחתו מבית החולים, הכנסתו לארון, הבאתו לבית הלוויות, לקיחתו לבית הקברות). חברות אלו לא מטפלות בנושא הטהרה המוטל על החברה קדישה המקומית.

אחת החברות העוסקת בנושאים הנ"ל היא בבעלות יהודית, והיא מטפלת ביהודים בלבד, למרות שהעובדים והנושאים את הארון ואת הנפטר אינם יהודים. החברה השניה היא בבעלות של גוי, ומטפלת ביהודים ושאינם יהודים. בחדר הלוויות משנים את סימן ההיכר לפי הצורך. במקרה של גוי שמים מעל המיטה צלב ובמקרה של יהודי מגן דוד וכן במכונית הלוקחת את הארון לבית הקברות.

א. האם יש עדיפות לחברה של יהודי על פני החברה של הגוי למרות שהעובדים אינם יהודים או שמא אין בכך מעלה יתרה?

ב. האם יש בעייה בכך שבמקרה של יהודי ושל אינו יהודי משנים מצלב למגן דוד?

תשובה

א. כאשר ישנה ברירה להתעסק בעסק מסחרי עם חברה של יהודי או עם חברה של גוי, ישנה בדרך כלל עדיפות לחברה שבבעלות יהודי1.

ב. אין מניעה להניח מגן דוד על מיטת יהודי נפטר כדי לזהותו כיהודי2. נתינת הצלב על מיטת גוי אסור שתיעשה ע"י יהודי, אך כאמור בשאלתך, אכן אינה נעשית על-ידי יהודי3.

לגבי שאלתך בעניין עזרת גויים בטהרת המת.

מצד הדין אין איסור להיעזר בגויים בטהרת המת, וכפי שהגמרא אומרת: מת ביום טוב ראשון, יתעסקו בו עממין4. ואולם טוב שאמנם לא יגעו בו לא גויים, ולא בעלי קרי, ולא נידה5. ועל כן, אם אין יהודים בעיר המוכנים לעזור בטהרת המת, מותר להיעזר בגויים המבצעים את הוראותיו של האחראי היהודי בטהרה, אך לאחר שיסיימו הגויים ויסלקו את ידיהם, ישליך היהודי מים על כל גופו של הנפטר, כך שסוף טהרתו תהא נעשית על-ידי ישראל6.

_________________________________________________________

1 על הפסוק: "וכי-תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מי עמיתך" (ויקרא כה, יד) דרשו חז"ל (ספרא, בהר, פרשה ג) "מנין כשהוא מוכר, לא תהיה מוכר אלא לעמיתך, ומנין כשהוא קונה, לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך, ת"ל או קנה מיד עמיתך". ועיין בתשובת הרמ"א (סי' י) שפסק כך להלכה אף "בהפסד ממון מועט"; כמו כן יעויין בספר "אהבת חסד" (פרק ה הלכה ו). בגדר "הפסד מועט" כתב מרן הגר"ש ישראלי שמסתברא, שההפרש הוא עד שתות, הינו ששית.

2 כתב ה"כלבו" (הביאו ה"בית יוסף" בסוף סי' שנב) "וטחין ראשו (של המת) בביצים טרופות בקליפתן, וזה הסימן קדושה, לפי שהיה מוליכין אותו חוץ לעיר ליקבר, וכדי שיכירו הקוברין שהוא ישראל, עשו בו סימן זה". מדברים אלה ניתן ללמוד שהיו לוקחים גם מתי ישראל וגם מתי נכרים, אך היה סימן זיהוי לישראל, בדומה למצבכם.

3 הצלב הינו סמל של ע"ז, ויש ליהודי להתרחק מסמליות זו, ראה בפסקי הרב יא"ה הרצוג  (חלק יו"ד סי' מט) שכתב, שיש להוציא מבית-הכנסת שטיחים, המעוטרים בצורות של צלב.

4 מס' ביצה (ו ע"א), ונפסק להלכה בשו"ע או"ח (סי' תקכו סעי א).

5 פרק מעשה המת המיוחס להלל הזקן, נדפס בסוף ספר "סדר ז' באדר" לגרי"מ טולדנו (עמ' 165) והובא ב"גשר החיים" (ח"א עמ' קי). וכן כתוב ב"כל בו" על אבילות (עמ' 87) שגדולי הדור הקפידו, שטהרת המת תהיה דווקא על-ידי יהודים, ומכל שכן שלא יגע עכו"ם במת בשעת טהרה או אחרי טהרה, או בשעה שנושאין אותו, וציין לשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תקז) ו"תרומת הדשן" (פסקים וכתבים סי' ה). ועיין "עבודת הגרשוני" (סי' עז), וכה ציוה יעקב אבינו ורבנו הקדוש שלא יגע ערל במיטתו.

6 על-פי הרדב"ז הנ"ל בהערה 5.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר