שנת תשפ"ה| שבת פרשת פקודי

פרשת השבוע: הרוח, הגשם והלוח העברי

למה התורה לא מתחילה בפרשת החודש אותה נקרא כמפטיר בשבת הקרובה?

שאלה זו נשאלה על ידי חז"ל והובאה גם בפירוש רש"י הראשון על התורה. זהו סימן מובהק לחשיבותו של הלוח העברי, שמופיע כאן לראשונה במקורותינו. בדברינו לשבת פרשת בא תשס"ה הסברנו מדוע הלוח העברי כל כך חשוב.  

נוסיף עוד כמה היבטים עקרוניים.

קביעת חודש ניסן כחודש הראשון כוללת בתוכה כמה הכרזות:

א.     התורה רואה חשיבות מרובה בקביעת לוח המתחשב גם במושג 'שנה', המבוססת על מספר הימים בהם מסיים כדור הארץ להקיף את השמש, וגם במושג 'חודש' המבוסס על מספר הימים בהם מסיימת הלבנה את סיבובה סביב כדור הארץ ומתרחש מולד חדש. השמש היא קבועה, הירח לעומתה מבחינתנו מתחדש ומשתנה. במקור היה צריך כל חודש להעיד על ההתחדשות ובימינו אנו מחשבים ממוצעים. החקלאות המספקת את מחייתנו מבוססת על ההתקדמות בלוח השנה השמשי הקבוע, אבל ההתחדשות האנושית, שהיא תוצאה של הריון ולידה מבוססים על המחזוריות החודשית. זה רמוז גם בביטוי מולד, המבטא חודש חדש והופעה של צאצא חדש. הלוח העברי משדר לנו כי מסורת וקביעות חשובים, אבל גם יצירתיות וחידוש חשובים לא פחות. אחד מהם בלבד לא מספיק, רק שילוב של מסורת, קביעות ויצירתיות מניב את התוצאה הרצויה =  חיים יהודיים מלאים ומאוזנים.

ב.     גם החגים אותם אנו חוגגים משדרים איזון ושילוב, ולא "שלטון" מוחלט של גורם אחד. הרגלים בבסיסם מבטאים ומציינים מועדים חקלאיים קבועים. חג המצות (בלשוננו חג הפסח) הוא קודם כל חג האביב,  כמאמר הכתוב "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב". קציר השעורה והחיטה קשורים לאביב. רק אחר כך, על בסיס זה, מקבל החג משמעות רוחנית של ציון הגאולה ממצרים, שיש לה משמעות רוחנית עצומה בחיינו: "כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם..." (שמות כג, טו). גם חג השבועות הוא "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד, כב), זמן התחלת הבאת הביכורים משבעת המינים, ועל בסיס זה הוא מקבל משמעות של "זמן מתן תורתינו". כך גם חג הסוכות שהוא קודם "וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה" (שם), ואז הוא מקבל משמעות רוחנית, ענני הכבוד "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ד' אֱלֹקיכֶם" (ויקרא כג, מג). המסר הוא כי התורה היא 'תורת חיים' שניתנה לאנשים עם שתי רגליים על הקרקע, שעובדים את אדמתם ולא סומכים על הנס או על הצדקה. ראשם צריך לשאוף לשמים, לזכות לענני הכבוד והשכנת שכינה, ולהקדים את הרוח לגשם. השילוב בין בנין הארץ והשאיפות הרוחניות הוא דרך החיים המועדפת לכלל.

ג.      הלוח העברי איננו רק גורם מאחד מבחינת ציון המועדים והחופשה מהעבודה, שהיא חלק מעולם החול. הלוח העברי מבטא את הרעיון שניתן לחזור בפועל אל הימים שהתקדשו בעבר. בכל שנה צריך לקדש מחדש את הזמן. זה כוחו של עם ישראל, שהוא ורק הוא, מקדש את החודש ומתוך כך, הוא ורק הוא, מקדש את הזמנים. כך אנו מדגישים בנוסח התפילה, "מקדש ישראל והזמנים". ישראל הם מקדשי הזמן, כך אנו צועדים בדרך שסללו לנו אבותינו ומחדשים אותה, כמאמרו של הראי"ה זצ"ל "הישן יתחדש והחדש יתקדש".

הבה נתפלל להתחדשות עולם הרבה יותר מתוקן,
הרשע יעלם, החטופים יחזרו, הנחמה תרבה,

אביב רוחני ילווה את האביב של התחדשות עולם הטבע בארץ ישראל,

שבה גם בניינה החומרי הוא חלק מהמציאות הרוחנית הקדושה.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר