שנת תשפ"ה| שבת פרשת ויקרא

פרשת השבוע: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה", הענק שמסתתר מאחורי האל"ף הקטנה

ב"ארץ חמדה" אפשר לומר "ממשה עד משה לא קם כמשה.

נתחיל במי שקיבל תורה מסיני - משה רבנו, ונמשיך במו"ר הרב משה מרדכי ארנרייך זצ"ל, שעלה השבוע לגנזי מרומים, לאחר שהשתדל לדבוק בדמות רבם של כל ישראל - משה בן עמרם.

בעל הטורים, בשם המדרש, מציין כי האל"ף הקטנה היא רמז לענוותנותו של משה רבנו. ידוע ומפורסם הוא שהענווה היא תנאי לגדלות בתורה.

אי אפשר להפריד בין השמיעה וההאזנה שנדרשת ממשה כתוצאה של הקריאה. היכולת לשמוע ולהאזין היא תכונה הנדרשת מכל גדול בתורה. ההקשבה למצוקת האחר היא מרכיב מרכזי המאפשר לכוון לאמת לאמיתה. בנוסף, אחד היסודות של ההבנה בתורה הוא הצורך באיזון, המאפשר למסר של תורה מן השמים להפוך לתורת חיים, גם בעולם החומר.

הדברים הבאים מבוססים על ההספד שנאמר בבית המדרש, בפניו של תלמיד חכם, בראש חודש ניסן, לפני שהלך לבית עולמו.

מיכה המורשתי, נְבִיא הגאולה ומדריכה בימינו, זעק: "אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם" (ז, ב). (להוותנו ולצערנו, החצי השני של הפסוק מתאר את המתרחש גם בימים אלה בחברה הישראלית, נזעק יחד בעוצמה וברגישות די! הגיע הזמן להאזין איש לרעהו).

נתרכז בחצי הראשון של הפסוק, על פי הבנת חז"ל והדרכתם. בברייתא של 'אבות דרבי נתן' מצינו תיאור של המתרחש ביום הסתלקותו של משה רבנו:

"יצתה בת קול ואמרה לו: 'משה משה דייך העה"ז שהרי העה"ב מתוקן לך' ... באותה שעה נגלה הקב"ה משמי מרום העליונים ורד באהלו לקבל את נשמתו. כיון שראה משה להקב"ה עמד בתפלה ונפל על פניו ואמר לפניו רבש"ע במדת רחמים בראת את עולמך במדת רחמים אתה מנהג את עמך תתנהג עמי במדת רחמים. יצתה בת קול ואמרה 'משה משה אל תתירא כי הלך לפניך צדקך וגו' '. ... ומלאכי השרת מספידין עליו ואמרין 'והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה' ושמים היו בוכין עליו ומספידין ואומרין אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ  והארץ היתה בוכה עליו ומספדת ואומרת וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן" (הוספה ב לנוסחא א פרק ד).

לפי המדרש משה רבנו היה: חכם ונבון, רחמן, צדיק, חסיד וישר. מו"ר הרב משה ארנרייך זצ"ל היה תלמידו.

חכם עצום בחוכמת התורה, טוחן הרים ומבין דבר מתוך דבר. נוהג במידת הרחמים בכל שאלה הלכתית שבאה לפניו (גם בבית הדין לגיור). צדיק בכל הליכותיו ומצדיק ודן לכף זכות כל אדם. צדיק שחיפש צדק כדיין בכל מאודו וכך הדריך גם את תלמידיו פרחי הדיינים. הוא היה צדיק וישר, בדרך שהתווה הנצי"ב בהקדמתו לפירושו על ספר בראשית. צדיק וישר כמו האבות, צדיק תמים, כמו שציווה הקב"ה על אברהם "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א) וכמו שהדריך משה רבנו את עם ישראל בספרו משנה תורה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקיךָ" (יח, יג), בשלמות וללא התחכמויות.

הרב משה ארנרייך זצ"ל היה חסיד, לא רק בגלל שגדל במשפחה חסידית. תורתו הייתה מה שהתלמוד הירושלמי מגדיר "משנת החסידים", רמה רוחנית שהיא תנאי לגילוי אליהו (עיינו ירושלמי תרומות פ"ח ה"ד).

בדברי המדרש המתאר את יום מותו של משה רבנו מצינו חיזוק לדברי הברייתא. "ביום זה כולם בכו: "שמים בוכין ואומרים אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ, ארץ בוכה ואומרת וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן, וכשבקש יהושע את רבו ולא מצאו היה בוכה ואומר  "הוֹשִׁיעָה ד' כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם" (תהלים יב, ב) ומלאכי השרת אומרים "צִדְקַת ד' עָשָׂה" וישראל היו אומרים "ומִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל"  (דברים לג, כא).

כל התכונות הללו יסודן באל"ף הקטנה, בענווה הגדולה למרות ההישגים המדהימים.

נסיים בדברי המדרש: "אלו ואלו היו אומרים "הַצַּדִּיק אָבָד ... וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים:

יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ" (ישעיהו נז, א-ב) זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה (משלי י, ז)
ונשמתו לחיי עולם הבא, אמן כן יהי רצון" (דברים רבה פרשה יא סימן י).

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר