שנת תשפ"ה| שבת פרשת נשא

חמדת השבת: שהחיינו – על שמחת הלב, או על הגלגל החוזר בעולם?

לע"נ מורנו הרב ארנרייך זצ"ל, ממנו למדנו להרגיש את הסברא ולהתרגש מהבנת התורה

ברכת "שהחיינו" מופיעה בהקשרים מגוונים: במשנה במסכת ברכות (פ"ט מ"ג) היא מופיעה בהקשר של רכישת חפצים חדשים; בתוספתא ברכות (פ"ו ה"י) היא מופיעה בהקשר של עשיית מצוות מתחדשות; ובמסכת עירובין (דף מ ע"ב) היא מופיעה ביחס לפירות וכן ימים טובים המתחדשים.

בסוגיה זו במסכת עירובין הגמרא מתלבטת אם יש לברך את ברכת שהחיינו בראש השנה. היא מציגה את הצדדים: מצד אחד אלו מועדים המזדמנים בכל שנה מחדש. מצד שני על חג הסוכות נאמר "ושמחת בחגך", וזהו המקור לחובת השמחה בכל שלושת הרגלים, אך ראש השנה ויום הכיפורים אינם משלושת הרגלים. הפרשנים מוסיפים שלא רק שאינם משלושת הרגלים, אלא אדרבה, אלו ימי דין, ושמא ברכת שהחיינו פחות מתאימה בהם.

לכאורה מן הדברים מתבררים שני פנים לברכת שהחיינו: מצד אחד, ברכת שהחיינו היא ברכה על כך שהחיינו לזמן הזה. יש גלגל החוזר בעולם, והקב"ה זיכה אותנו לחיות ולפעול שנה נוספת בה נוכל לקיים את מצוותיו. מצד שני, משמע שזו ברכה שיש בה גם שמחה. איננו מודים על ההשרדות בלבד, אלא על כך ששבנו לנקודת זמן שיש בעצמה התרגשות.

רבה שאל את רב הונא, והגמרא אומרת "לא הוה בידיה". אבי מורי שליט"א מציע שהכוונה היא שרב הונא לא היה מסוגל לענות על השאלה, מפני שיש בה מימד אישי וסובייקטיבי. השאלה היא כיצד אדם ניגש לראש השנה וליום הדין. יש אדם ששמח במלכות ה', ויש אדם הירא מעברות שבידו. רב הונא אינו יכול לקבוע לאחרים כיצד הם ניגשים לראש השנה, ולכן אמר שאין בידו יכולת לענות.

הרא"ש (ברכות פרק ט סימן טז) מציין שבירושלמי משמע שמברכים בעת רכישת הכלים החדשים, ולא בעת השימוש בהם. הרא"ש מבאר את הדבר על סמך אותו היסוד: הברכה איננה על השימוש בחפץ החדש, כי אם על שמחת הלב, והלב שמח כבר בשעת הרכישה.

הב"ח לומד מן הדברים נפקא מינה גדולה: מכיוון שיש לברכת שהחיינו מימד סובייקטיבי, הרי היא שונה מיתר הברכות. כלל הוא בידינו שאין לברך ברכה אם אין לנו וודאות שחייבים בברכה. אך ברכת שהחיינו חריגה בכך שאם אדם מסתפק אם הוא חייב בברכה, מותר לו לברך אותה. אם בפועל יש שמחה בלבו, הברכה אינה ברכה לבטלה, גם אם אינה עומדת בכללים הנוקשים של הברכה, מפני שבסופו של דבר שמחת הלב יש כאן!

(דברים דומים מופיעים בריב"ש סימן תקה, רדב"ש א סימן שצט, ובשו"ת חתם סופר אורח חיים סימן נה).

בעלי התוספות (מסכת סוכה דף מו ע"א) דנים בשאלה מדוע מקובל לברך 'שהחיינו' על מצוות מסוימות ולא אחרות. הם מציגים שני כיוונים עקרוניים:

1. מברכים שהחיינו על מצוות שיש בהן שמחה, בלבד.
2. רב שרירא: מברכים על מצוות החוזרות מזמן לזמן.

הנה כי כן, יוצא שיש מתח בין המשנה במסכת ברכות ובין הבירור שבמסכת עירובין. לאור זאת הראשונים כאן מבססים שני כיוונים עקרוניים בהגדרת ברכת שהחיינו:

האחת היא לראות את הברכה על כלים חדשים כבסיס העקרוני לכל ברכת 'שהחיינו'. אם כך, גם כאשר מברכים 'שהחיינו' על המצוות, הברכה אינה על המצווה עצמה, אלא על המימד של השמחה שבמצווה (כמו שלא מברכים על הכלי, אלא על הפן המשמח שבחידוש שבו).

רב שרירא גאון מתמקד בפן ההפוך, ואומר שהברכה היא על 'שהחיינו'. על החיים ועל השרידה מתקופה לתקופה. שהקב"ה מאפשר לנו להגיע לשנה נוספת, לעונה נוספת, לחגוג חג נוסף. לאור הבירור במסכת עירובין, הוא מגביל את המשנה בברכות, ואומר שאין לברך שהחיינו על בגדים שלא קונים מעונה לעונה!

בהתבסס על הגמרא בעירובין, הרשב"א (שו"ת חלק א סימן רמה) מבחין בין שני סוגי ברכת שהחיינו:

ברכה על דברים החוזרים מזמן לזמן היא חובה. לעומת זאת, ברכה על דברים הנובעים משמחת הלב היא רשות.

הריא"ז, בהתבסס על ניתוח הראיות בעירובין, מציע להיפך: ברכה על דברים החוזרים מזמן לזמן היא ברכת הרשות, ואילו ברכה על דברים הנובעים משמחת הלב היא החובה.

כנסת הגדולה מציע כיוון אחר בפשט הגמרא: הוא אומר שההבדל הוא בין דבר שהכרחי לאדם ובין דבר שאינו הכרחי. אי אפשר לחייב אדם לשמוח בפרי החדש, וגם לא בחולצה חדשה. ברכת שהחיינו על הדברים הללו תלויה בשמחת הלב. לעומת זאת, על המועדים אדם חייב לברך שהחיינו. 

אחרי שקבלנו תמונה מסוימת של סוגי ברכת שהחיינו ויסודותיה, בעזרת ה' בהמשך נעמיק בהשלכות של יסודות אלו. 

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר