שנת תשפ"ה| שבת פרשת חוקת

פרשת השבוע: על פשט ועל דרש, מי אהב את מי?

הפגישה עם תושבי עבר הירדן, בדרך לארץ ישראל, מתוארת לראשונה בפרשתנו. האדומים - צאצאי עשיו אחיו של יעקב אבינו, סירבו להתיר לעם ישראל לעבור בגבולם גם תוך התחייבות לאומית לתשלום ופיצוי כספי: "וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה" (במדבר כ, כ).

המואבים והעמונים אינם מופיעים בהקשר ישיר. רק בספר דברים נמצאם מקורות מפורשים.

הקב"ה מזהיר את משה רבנו ועם ישראל שלא לצור ולהתגרות במואבים וכנ"ל בעמונים, בני משפחת אברהם: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (ב, ט) "וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם" (ב, יט). 

במסגרת קצרה זו לא נדון בשאלה: האם היה זה ציווי לשעה או לדורות? ההלכה לדורות מופיעה בהמשך ספר דברים "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם: עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם ... לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם" (כג, ד-ז).

במשנה במסכת יבמות, חז"ל מגבילים איסור זה "עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד" (יבמות דף עו ע"ב).

בגמרא שם מצינו דיון ארוך על המקור לדברי המשנה, ובדיון מובא שם: "א"ר יוחנן, דאמר קרא: "וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר? ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי", ולא ידע ליה? והכתיב: ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים!... א"ל דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו... על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, דרכו של איש לקדם, ולא דרכה של אשה לקדם".

לכאורה פשט הגמרא הוא ששאול הכיר את דוד, שהרי כתוב, לכאורה, בפרק הקודם ששאול אהב את דוד. לכן חז"ל תירצו שאת שאול הטרידה השאלה: האם דוד ראוי למלכות?

מעיון בראשונים ובפוסקים מתברר שהם לא פסקו את דברי הגמרא להלכה. נביא כדוגמא את דברי הרמב"ם: "וכיצד דינן עמון ומואב איסורין איסורן איסור עולם זכרים ולא נקבות שנאמר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל י"י וגו', הלכה למשה מסיני שהעמוני הזכר והמואבי הזכר הוא שאסור לעולם לישא בת ישראל אפילו בן בנו עד סוף העולם אבל עמונית ומואבית מותרת מיד כשאר האומות" (רמב"ם איסורי ביאה פרק יב הלכה יח).

אחרי בקשת המחילה, נציע פירוש אחר לפסוק: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים" (שמו"א טז, כא). הפעלים בפסוק עוסקים בדוד וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים, אין כל סיבה שהפועל הנוסף מתייחס לשאול וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד. נציע כי גם פעל זה מתייחס לדוד, ודוד הוא זה שאוהב את שאול.

מה קרה? הרי יש לו אב ואם?

התשובה היא שדוד נשלח מן הבית וגורש ממשפחתו (לא נסביר מדוע, מקוצר היריעה, ההסבר יתפרסם בקרוב בספרי "צפנת שמואל – מלכות דוד"), לכן דוד מכריז: "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי" (תהלים כז, י).

ואכן דוד קרא לשאול 'אבא' במשך זמן רב יחסית: "וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי" (שמו"א כד, יא).  

המסקנה מהדברים כפולה.

הראשונה, אנו זוכרים תמיד מי הם בני משפחת אברהם ונוהגים בהם בהתאם. לעומת זאת מי מתוכם שאינם מתנהגים כבני אנוש כלפינו, ישלמו על כך מחיר לדורות.

השנייה, שגם כאשר חז"ל עוסקים בסוגיות הלכתיות ודורשים פסוקים, לעתים מדובר בדרש, שאיננו הולך יד ביד עם הפשט.

בכל סוגיא בה אנו עוסקים צריך להבין לאיזה מחלקי הפרד"ס חז"ל מתייחסים.

זהו חלק מרכזי בלימוד התורה המחייה אותנו ונותן טעם לחיינו.

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר