שנת תשפ"ה| שבת פרשת מטות מסעי

חמדת השבת: ברכת הלידה – הלכה למעשה

לע"נ מורנו הרב ארנרייך זצ"ל, ממנו למדנו להרגיש את הסברא ולהתרגש מהבנת התורה

כדי להציג את ההלכה למעשה בשאלת הברכה על לידת ילדים, נסכם בקצרה את הפרקים הקודמים:

במסכת ברכות (דף נט ע"ב) נאמר שמברכים את ברכת 'שהחיינו' על שמועה טובה 'שלו', ו'הטוב והמטיב' על שמועה טובה 'שלו ושל חברו'.

הגמרא מביאה ברייתא בה נאמר שאם בשרו לאדם שנולד לו בן – מברך 'הטוב והמטיב', מכיוון שגם האמא שמחה בזה.

הצגנו בטורים האחרונים מספר תובנות ומסקנות שעלו מתוך עיון בגמרא:

א.    מחלוקת הרשב"א וספר חסידים – הרשב"א אומר שמברכים הטוב והמטיב על הטבה מוחשית בלבד. לכן, לדוגמא, ההורים מברכים על לידת ילד, ולא אנשים אחרים. לעומתו בספר חסידים מסופר שכל מי ששמח מאוד מלידת הילד בירך.

ב.    הרי"ף והרמב"ם אינם פוסקים את דברי הגמרא הזאת. ערוך השולחן מבין מכך שכוונת הגמרא לא הייתה שנכון לברך על כל לידה, אלא על מצבים מסוימים בלבד (האחרונים הציעו מספר סיבות לכך: יש ללידה הכנה ארוכה; מפני הסכנה והכאב שבלידה; מצד 'צער גידול בנים'). הציץ אליעזר דוחה את התפיסה הזאת, ואומר שכמובן שהלידה, ברגע הלידה, היא בשורה טובה, גם אם היא לוותה בכאב וגם אם צפויה עבודה רבה בהמשך.

הרב רבינוביץ מציע פירוש פירוש פשוט יותר: אין צורך להזכיר את כל המצבים בהם יש לברך את הברכות הללו. די בכללים שהרמב"ם מגדיר, ואם יש לברך על כלי חדש, קל וחומר שיש לברך על ילד חדש.

אם נתחיל לברר את המשמעות המעשית העולה מהשיקולים הללו:

לשיטת הרשב"א מובן יותר מדוע הגמרא מניחה שיש לברך על בנים בלבד. אך אם נקבל את דבריו, בימינו אין מקום להבחין בין בנים ובנות. בפשטות נכון יותר לומר שלשיטתו אין מקום לברכת 'הטוב והמטיב' על לידה, שהרי איננו מקבלים את אותה התועלת המעשית מהילדים עליה הרשב"א מדבר. אם נצרף את דבריו לדברי ערוך השלחן, אין לברך על הלידה, כלל.

יתכן וכוונתו היא רק שהחידוש הוא בכך שמברכים 'הטוב והמטיב', מפני שאין הנאת תועלת משותפת. אם נכוחים הדברים, כאשר אין הנאת תועלת משותפת, גם הוא מודה שיש לברך 'שהחיינו'. לפי כיוון זה יש לברך 'שהחיינו' על לידת בת או בן.

לפי ספר חסידים, וכן על פי הרב רבינוביץ, לכאורה יש לברך 'הטוב והמטיב' על לידה, מפני שזו בשורה טובה, גם ללא הנאת תועלת.

לפני מספר שבועות עסקנו בדברי רבי יהושע בן לוי (מסכת ברכות דף נח ע"ב) האומר שהרואה את חבירו לאחר שלושים יום בהם הם לא התראו מברך 'שהחיינו'. הראשונים אומרים שהכוונה היא לחבר החביב עליו ביותר, וכך פוסק השו"ע (אורח חיים סימן רכה סעיף א).

עולה השאלה אם ניתן לברך 'שהחיינו' על המפגש הראשון של אדם עם הילד שלו.

כזכור, הרשב"א פוסק שאין לברך 'שהחיינו' על ראיית חבר שהתחבר אליו דרך התכתבויות, מפני שהקשר שנוצר על ידי התכתבות קטן מהקשר שנוצר מהיכרות פנים אל פנים.

ברם הפרי מגדים (אשל אברהם סימן רכה ס"ק ג) אומר שאין להשוות בין הדברים: הלוא הטעם שהרשב"א פוסק לא לברך 'שהחיינו' כאשר פוגש חבר איתו התכתב הוא מפני שרמת ההתקשרות ביניהם נמוכה. אך אין ספק שאדם חש אהבה עזה לתינוק שלו, גם אם פוגש אותו פנים אל פנים לראשונה! כך פוסקים הגר"ז מלאדי והמשנה ברורה (סימן רכג ס"ק ב).

הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה תניינא סימן ס אות ט) מפקפק בזה: ראשית, לכאורה על פי תשובת הרשב"א בעייתי לברך 'שהחיינו' על מי שעדיין אינו מכיר.

כזכור, שאלה זו עלתה ביחס לפגישת המהרש"א אלפנדרי עם המנחת אלעזר. ושם נפסק שמכיוון שהשמחה היא חד-משמעית, יש לברך. אם כך, לפחות כל גדולי ישראל שהיו שותפים באותו האירוע חולקים על הגרש"ז.

הגרש"ז ממשיך ומעלה בעיה חמורה יותר: האדם כלל אינו מזהה את הילד! בדרך כלל הורים זקוקים להכוונה של הצוות בכדי לוודא שהם לוקחים את הילד שלהם ולא ילד אחר. כיצד אפשר לברך על ראיית מי שאינו מזהה כלל?

עפר אני לרגליו, אך לא זכיתי להבין את הקושיה. נשוב ונבחן את ברכת הראייה שבראיית חברו: האם אדם מברך על תווי הפנים של החבר? האם על יפי העיניים ודמות תארו? האם אדם אוהב את חברו בגלל יופיו החיצוני? וודאי שלא. נניח שחברים טובים שבטובים נפרדים ואינם נפגשים במשך עשרים שנה. כאשר הם נפגשים שנית, שניהם כבר הזדקנו ונראים לגמרי אחרת. האם גם במקרה זה הגרש"ז אומר שאין לברך?

ברור שהברכה על השמחה בפגישת חברו היא מפני האדם שהוא, ולא דמות תארו. אם כך, האדם מברך על ההתרגשות בפגישת התינוק שהוא התינוק שלו, ולא מפני שהוא מרוצה מדמות תארו. העובדה שהוא אינו מסוגל לזהות את התינוק בכוחות עצמו אינה רלוונטית.

לסיכום הדברים:

יש מקום לטענה שאין לברך על הלידה אף ברכה. מפני שאין לאדם היכרות עם הילד שזה עתה נולד, ומפני הסיבות שמנה ערוך השלחן.

יש מקום לברך על הלידה 'שהחיינו', הן מצד פגישת חברו שאוהב מאוד, והן מצד שעצם הלידה היא שמועה טובה שאין בה הנאה גשמית משותפת.

יש מקום לברך על הלידה 'הטוב והמטיב', הן אם נאמר ששמועה הטובה למספר אנשים יחד (לכל הפחות – הוריו, במקרה זה) מצדיקה את ברכת 'הטוב והמטיב' (כפי שעולה מדברי ספר חסידים), והן אם נאמר שהילדים שלנו דואגים לנו לעת זקנה ובשלבים שונים בחיים, ודי בכך להשלים את התנאי שהתנה הרשב"א, שיש צורך בהנאה גשמית מהשמועה.

מה שלא זכיתי למצוא זו סברא המסבירה מדוע, במציאות החיים שלנו, יש לברך על בנים ולא על בנות, או לברך ברכה אחת על לידת בת וברכה אחרת על לידת בן. קצת קשה להכריע בין כל גדולי העולם שהזכרנו. ונראה שכל זוג יכולים להתרשם מהסברות ויש להם על מה שיסמוכו. אך דבר אחד נראה ברור: אם הם מחליטים שאין לברך, אין לברך על אף לידה; אם יחליטו לברך 'הטוב והמטיב', יברכו על לידת בת ובן בשווה; ואם מחליטים לברך 'שהחיינו', יברכו זאת על בת ובן בשווה.

בין אם מחליטים כך, כך או כך, על פי השיקולים הנ"ל, בכל מקרה הדבר החשוב ביותר הוא לא לשכוח להודות לקב"ה על החסד הגדול שגמלם, ולהעלות ולרומם את שם ה' על ראש שמחתם (גם אם משיקולי הלכה יבשים בוחרים שלא לברך על הלידה).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר