שנת תשפ"ה| שבת פרשת דברים

פרשת השבוע: התפל וטעמיו

תֹּפֶל (דברים, א א) הוא ביטוי יוצא דופן בתנ"ך, המופיע רק בפסוק הפתיחה של ספר דברים.

חז"ל ניסו להסבירו בשלל דרכים:

א. בברייתא מצאנו "ובין תופל אלו דברי תפלות שתפלו על ה'מן' " (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לד, וכך הסביר גם מדרש ההלכה במקום ה'ספרי') פירוש זה מסתמך על הביטוי הבא הסמוך והוא לָבָן, המופיע גם בהקשר של המן "והוא כזרע גד לבן" (שמות טז, לא).

ב. במדרש אגדה (במקום) ביארו "לפי שאמרו דברים של תפלות על הקדוש ברוך הוא, (שנאמר) "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ד' " (במדבר יא, א).

ג. ב'פתרון תורה' (עמוד 229 , מדרש מתקופת הגאונים) הציעו "מחלוקת של קרח".

ד. הרמב"ן (במקום) איננו מתייחס באופן פרטני לרשימה, אבל מסכם כי לדעת רבי יהודה במדרש, בכל הביטוים  בפסוק זה יש רמז למאורעות שיש להוכיח את עם ישראל עליהם. בדרך זו צעד גם אברבנאל "שהם המקומות שהכעיסו בהם ישראל את המקום יתברך".

ה. הגר"א ב"אדרת אליהו" (במקום) פירש "הוא תבערה כי שם היו בוכים על דברי תפלות כדכתיב למשפחותיו", זאת בהמשך לדברי חז"ל, המכנים קשרים בינו לבינה בכינוי תיפלות (עיינו כדוגמא מגילה דף יב ע"ב).

ו. החיד"א ב'פני דוד' (במקום) הביא "רמז לבין המצרים (הימים בהם אנו נמצאים ובהם קוראים פסוקים אלה) כמו שפירש הרב 'כלי יקר' בין פארן שמשם גזרת המרגלים שבכו ליל ט' באב ובין תופל שעשו העגל בי"ז בתמוז שנשתברו הלוחות".

החיסרון של כל הפירושים החשובים הללו הוא שאין להם רמז ישיר בכתוב עצמו.

לכן, אחרי בקשת המחילה, נציע פתרון היושב על רמז בכתוב.

ידידו וחברו של דוד המלך, שהפך להיות שונאו ומי שניסה להדיחו באמצעות מרד בנו אבשלום, היה אֲחִיתֹפֶל. שמו של אביו איננו נזכר בכתוב. לבעל ה'מקנה', בחידושיו על מסכת קידושין, היה ברור כי הוא גר, לכן אין לו אב מבחינה הלכתית. אם כך גירותו רמוזה בשמו "אחי-תופל" שמשמעותו היא אחינו=גר צדק, שהצטרף אלינו מן התופל, כלומר בא ממשפחה של עובדי עבודה זרה. לפי זה ברור מדוע אביו נזכר בעקיפין בפסוק הבא "וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו" (שמואל ב' יז, כג). רק לאחר שאחיתופל נתן לאבשלום עצה מחפירה, ניסה להסיתו להרוג את אביו וגרם לנתק נוראי בין האב ובנו, הוא הבין שטעה. חז"ל מסבירים לנו שאחיתופל ראה חזיון לא ברור, שממנו הבין שהמלך הבא זה הוא. לכן נקט בתכסיסים פסולים שהיו אמורים, לשיטתו, להביאו אל כס המלכות. כך מפורש במסכת סנהדרין (דף קא ע"ב) "תנו רבנן: שלשה ניבטו ולא ראו ואלו הן: ... ואחיתופל, ... אחיתופל ראה... והוא סבר איהו מלך, ולא היא - בת שבע בתו הוא דנפקא מינה שלמה". כשאחיתופל הבין לאן התדרדר, הוא החליט להתאבד ואז איבד את זכותו להיקבר בקבר ישראל. לכן נקבר בקבר אביו, עובד העבודה זרה.

אם כך, בביטוי תֹּפֶל משה רבנו מבקר את עם ישראל על שנכשל בעבודה זרה בזמן המדבר. יתרונה של הצעה זו שיש לה אחיזה בלשון הכתוב. כך רמוז גם בשמו של אליעם - גיבורו של דוד - שאביו היה אחיתופל (שמו"ב כג, לד). השם אליעם רומז על גיור, שהרי הוא כולל את נוסחת הגיור ,עמך עמי א-להיך א-להי'. אחיתופל היה גם סבא של בת שבע, שהייתה תחילה אשת אוריה החיתי כלומר גר. כל בני המשפחה היו כנראה גרים. משפחת גרים זו הצטרפה אל עם ישראל אחרי שבניה היו, בתחילת דרכם, עובדי תופל. בזכות תובנה זו, חלק ניכר מהפירושים שהבאנו לעיל בשם גדולי עולם נמצא להם מקור בכתוב.

הבה נתפלל שימים אלה יהפכו לימי שמחה, כפי שניבא הנביא זכריה:

"כֹּה אָמַר ד' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי (שבעה עשר בתמוז)
וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (תשעה באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (צום גדליה)
וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (עשרה בטבת) יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים"

זה יקרה כאשר נגביר את "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח, יט).

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב(

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר