שנת תשפ"ה| שבת פרשת ראה

חמדת הברכות: שהחיינו על פירות עונתיים

לע"נ מורנו הרב ארנרייך זצ"ל, ממנו למדנו להרגיש את הסברא ולהתרגש מהבנת התורה

אנו נמצאים בשלהי הקיץ, הנקרא על שם עונת ליקוט התאנים. ואכן, מי שיצא לטבע יראה שהתאנה חנטה פגיה. אם כך, זהו זמן ראוי לעסוק בברכת 'שהחיינו' על פירות עונתיים.

המקור לברכת 'שהחיינו' הוא המשנה במסכת ברכות (פרק ט משנה ג), שם נאמר שאדם הקונה בית או כלים חדשים מברך 'שהחיינו'.

במסכת עירובין (דף מ ע"ב) רבה מספר ששאל את רב הונא אם מברכים 'שהחיינו' בראש השנה ויום הכיפורים. מצד אחד, ראש השנה ויום הכיפורים חוזרים מזמן לזמן, מצד שני, הם לא 'רגלים'.

מדוע הגמרא מציעה שברכת 'שהחיינו' תחול דווקא על 'רגלים'? בשאלה זו נחלקו הפרשנים:

התורת חיים מסביר שברגלים יש דין של 'ושמחת בחגך'. וזו ההתלבטות: האם ברכת 'שהחיינו' שמברכים בשלושת הרגלים מתייחסת דווקא למימד של השמחה, או לעצם החזרה לאותה נקודת זמן בשנה? כלומר, האם המוקד של הברכה הוא שמחה 'שהחיינו', או החזרה 'שהגיענו לזמן הזה'.

הרי"ד מבאר באופן מפתיע יותר: הוא אומר שמשמעות המילה 'רגלים' היא 'זמנים'. אם כך ההתלבטות אינה קשורה לשמחה כלל. שני צידי הספק מניחים שהברכה היא על כך שהחיינו 'לזמן הזה'. השאלה היא אם די בעצם זיהוי נקודת הזמן, או שמא צריכים נקודת זמן שהתורה מגדירה בכדי לברך על 'הזמן הזה'.

רב יהודה עונה להם שהוא מברך גם על דלעת המתחדשת משנה לשנה. רבה מסביר לו שהוא לא שואל על רשות, אלא על חובה.

מן הדברים עולה שבמועדים יש חובה לברך 'שהחיינו', ואילו על פירות חדשים אין חובה לברך 'שהחיינו'.

לפני שנצלול לעומק הדברים, יש לברר: מדוע בכלל לברך 'שהחיינו' על פירות המתחדשים משנה לשנה?

נציע שני כיוונים עקרוניים (וכיווני ביניים וניואנסים לכל כיוון נותיר לקורא הנבון):

א.  הקב"ה ברא את הפירות להנאתנו. מבחינה עקרונית היה מקום לברך 'שהחיינו' על כל מאכל שהקב"ה נותן. אך מכיוון שכולם נגישים לנו, ההתרגשות פחותה. לכן אנו מברכים מתוך ההתרגשות על הפרי שלא היה נגיש מזה זמן רב. הברכה היא על ההתרגשות וההנאה מהפרי.

ב.  הברכה אינה על השמחה שבעצם הפרי, אלא על כך 'שהחיינו לזמן הזה' – שנתן לנו שנת חיים נוספת, הבאה לידי ביטוי בכך שהנה שבנו לעונה בה יש את הפרי המסוים הזה. כלומר: הפרי משקף את העונה, מעורר את ההודאה והשמחה שבשיבה לנקודת הזמן הזו בשנה, אך השמחה אינה בעצם ההנאה מהפרי.

יתכן וכיוון זה רמוז בדברי רב יהודה: אפילו על דלעת הוא מברך. לכאורה הדלעת אינה מרגשת במיוחד. מדוע לברך כאשר היא גדלה מחדש ושבה לשוק? סביר שרב יהודה רואה בדלעת סימן של חזרה לאותה נקודת זמן בשנה, והברכה היא על כך, ולא על ההנאה העצומה שיש באכילת דלעת.

(יש מקום לחשוב אם המוקד בכיוון הזה הוא עצם השיבה לאותה נקודת זמן, או ההתרגשות של השיבה לנקודת הזמן הזו).

חזרה לסוגייתנו:

מתוך הסוגיה מסיק הרשב"א שאין חובה לברך 'שהחיינו' על פירות עונתיים. מדוע? לאור שתי ההבנות, ניתן להציע שתי אפשרויות: א. יש אדם שמתרגש מכך שפרי זה הגיע לשוק, יש אדם שלא. האדם מצווה לציין את הרגלים, אך אינו מצווה להתרגש על שיבת הפרי לשוק. אם הוא מתרגש, יברך, ואם לא – לא. ב. הפירות יכולים להוות סימן לחזרה לנקודה זו בשנה, אך אין בהם את אותה הקביעות שקבעה התורה ביחס לרגלים, ועל כן האדם המזהה את אותה החזרה – יברך, אך אין חובה לציין את מעגל השנה של הפירות העונתיים.

כנסת הגדולה הולך בכיוון דומה, אך מעדן את הדברים: אין חובה לאכול את הפירות העונתיים, אך מי שאוכל אותם חייב לברך 'שהחיינו'.

רוב הפוסקים (רמ"א מגן אברהם משנה ברורה) פוסקים בעקבות דברי הרשב"א, ואומרים שאין חובה לברך 'שהחיינו' על הפרי העונתי החדש.

ברם, ראוי לציין שבירושלמי קידושין (פרק ד הלכה יב) מסופר מעשה על רבי אלעזר, שלא היה עשיר, לכן היה מקפיד לחסוך פרוטות לקראת כל עונה, בכדי שיוכל לקנות מהפירות החדשים. בפירוש 'פני משה' מבאר כך:

"עתיד אדם ליתן דין וחשבון שרואות עיניו ולא אכל, משום שאינו נותן לבו לחזור אחריהן לברך ולהודות השם ברוך הוא שברא מינים אלו להחיות בהן בני אדם, וכמו שאינו נחשב בעיניו טובת יתעלה ברוך הוא, ועל זה קאמר דרבי אלעזר היה חושש לשמועה זו והיה רואה להביא עצמו לידי חיוב לכל הפחות פעם אחת בשנה כדי לברך על כל מין ומין וליתן שבח והודיה לאל יתעלה ברוך הוא ומבורך המשגיח ומפרנס ומכין מזון לכל בריה וצורך כל נפש חיה יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים."

לאור זאת האליה רבה פוסק שלמרות שאין חובה, עדיין ראוי להשקיע מאמץ בכדי לברך 'שהחיינו' על הפירות החדשים.

בפרשת השבוע שעבר קראנו 'כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה .... ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך'. אנו רגילים לחשוב על הפסוק כאמירה הלכתית: מי שאוכל מתחייב בברכת המזון. אך בפשט הדברים נשמע הפוך: יש חובה לברך את הקב"ה על הארץ. להודות לו על כך שנתן לנו ארץ טובה ורחבה, אשר עיני אלוקינו תמיד בה. בכדי להודות כראוי, עלינו לחוות את טוב הארץ. לכן רבי אלעזר אומר שחשוב להשקיע למצוא פירות חדשים ולהודות לקב"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, וכן נזכה לשנה הבאה בירושלים הבנויה.

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר