|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת וישבהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)"שם תשים עליך מלך" "שתהא אימתו עליך"אחרוני זמנינו ניסו להציע כמקור לסמכויות המלך את פרשנות חז"ל לפסוק בפרשת המלך בדברים " 'שם תשים עליך מלך"-שתהיה אימתו עליך' " (משנה סנהדרין פ"ב מ"ה) וללא סמכויות שלטון כפיה וענישה, אימה מנין?. אומנם הגר"ש ישראלי בספרו עמוד הימני (שער א סי' ט) דוחה מקור זה וטוען "שאין במשמעות הפסוק שיכול גם להטיל עונש בפרט עונש מיתה". לכאורה הוא צודק שהרי המשנה עוסקת בהלכות הקשורות לכבוד המלך "אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו…" הכבוד והריחוק (דיסטנס בלעז) יוצרים מורא ולפי זה אין מקור לסמכויות ענישה. ביטוי זה "שתהא אימתו…" מופיע גם בהקשר של "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול" (כתובות יז ע"א ועוד) וגם כאן טענתו צודקת. אבל הרמב"ם פותח את פרק ד מהלכות מלכים בקביעה זו: "שכל האמור בפרשת מלך מלך זוכה בו" ומיד מתחיל לפרש את "משפט המלך" של שמואל הנביא. משמע מכך שלדעת הרמב"ם הציווי "שם תשים" הוא אחד המקורות. עיון בדברי חז"ל יוכיח בקלות שהרמב"ם שינה מלשון התנא והאמורא המשתמשים בביטוי הקרוב לזה "אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו. רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, שנאמר (דברים י"ז) שום תשים עליך מלך - שתהא אימתו עליך. כתנאי, רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו, רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר שום תשים …" (סנהדרין כ ע"ב), כמי פסק הרמב"ם? לדעת הכסף משנה והרדב"ז פסק כשמואל כי הלכתא כמותו בדיני (בכורות מט ע"א) ופסק כרבי יוסי על פי הכלל "רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי" (עירובין מו ע"ב). אבל אז קשה א. מדוע לא ציטט במדויק את דבריהם, כמנהגו? ב. מנין לנו שהכלל "הלכה כשמואל בדיני" כולל גם את תחום יחסי המלך ואזרחיו אשר אינם מתנהלים על פי הכללים הרגילים של דיני ממונות והם כוללים גם דיני נפשות? בשבוע הבא נציע פתרון אחר.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
וישלח