שנת תשס"ב | שבת פרשת שמות

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

סמכויות המלך בתחום המקרעקעין:

הזכרנו בפרשת "וישלח" כי פרשנותו של הרמב"ם לדברי הנביא שמואל "ואת שדותיכם את כרמכם וזיתכם הטובים ייקח ויתן לעבדיו" (שמואל א', ח' יד) איננה ההבנה הראשונית של הקורא בפסוק זו. וז"ל "ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו, אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן  דמיהן" (פ"ד מ"ה מלכים ה"ו). לפי פרשנות זו רק בזמן מלחמה כשאין ברירה אחרת מותר למלך לקנות בכסף יבולים בלי לקבל את רשות המוכרים. לעומת זה לפי הלכה זו אין למלך סמכות להפקיע קרקעות מאזרחי המדינה, גם לא לצרכי הכלל. נצטרך לברר, אם כיום רשאים השלטון המרכזי או הרשות המקומית להפקיע קרקעות לצרכי הכלל. כגון להבטחת שטחים ירוקים או לסלילת דרכים עירוניות ובין עירוניות. גם אם נגיע למסקנה שישנו היום היתר כזה, ההלכה שבה אנו דנים צריכה להשפיע על בתי המשפט בכיוון של צמצום כח הרשויות, אם אנו רוצים שרוח המשפט העברי תשרה על חוקי מדינת ישראל. (עיינו בשו"ת במראה הבזק ח"ד תשובה). לכאורה חז"ל קבעו הלכה מפורשת שלמלך מותר להפקיע קרקעות לצורך סלילת כבישים "מלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו" (ב"ק דף ס ע"ב) "דרך המלך אין לה שיעור" (ב"ב ק ע"ב ). הרמב"ם מצמצם גם מאמר חז"ל זה לזמן מלחמה בלבד "ופורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו ודרך המלך אין לה שיעור… אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדהו של זה אלא הולך בשוה ועושה מלחמתו". לפי שיטתו, גם כאן אין מדובר בהפקעת קרקעות, אלא ברשות להשחית יבול לצרכי ביטחון. מעניין שכאן אין חיוב תשלומים וייתכן שהוא בגלל שגם אין הנאה למזיק. לפי זה תשלומי פיצויים על נזק לרכוש מטעם אוצר המדינה, לנפגעי פעולות איבה או נזקי מלחמה, היא מעבר למתחייב על פי דין תורה, והיא כלולה באחריות על עניני הרווחה שהמדינה המודרנית קיבלה על עצמה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר