שנת תשס"ב | שבת פרשת בא

פרשת שבוע

גרות, מילה וקורבן פסח

"וכי יגור אתך גר ועשה פסח לד'"
חיוב כרת, ח"ו, מצוי בתורה כעונש על מעשה אסור. חומרת העבירה בפועל-  בקום ועשה על דבר ד' היא המחייבת עונש כה חמור. שני מקרים יוצאים מכלל זה, על ביטול ברית מילה ועל הימנעות מהקרבת קרבן פסח מתחייבים כרת גם על מחדל-בשב ואל תעשה. בעניין ביטול מצוות העשה של המילה, הדבר ברור, מי שאינו מל מכריז על עצמו כמי שאינו "בן ברית" ומכאן הדרך ליציאה מן הכלל וכרת ממקור החיים הדרך קצרה. צריך להבין מדוע הימנעות מהקרבת קרבן פסח גם היא גוררת אחריה ניתוק וכרת. בפרשתנו אנו מוצאים "וכי יגור אתך גר ועשה פסח לד' "  (י"ב מח). שואל על כך מדרש ההלכה "שומע אני כיון שנתגייר יעשה פסח מיד" (מכילתא דרבי ישמעאל בא  פרשה טו). כלומר לפי "ההווא אמינא" של המדרש אין זה משנה מתי הגר מתגייר, כחלק מן התהליך הוא מביא קרבן פסח. המדרש עונה "ת"ל והיה כאזרח הארץ מה אזרח בי"ד (בניסן) אף גר בי"ד (בניסן)". כלומר הפסוק הבא (שם מט) מחזיר את הגר לכלל ישראל שמקריב את קרבן הפסח, יחד עם כולם, דווקא בי"ד בניסן. נוכל להסיק מכאן כמה דברים:
א. הקרבת קרבן פסח היא הכרזה אני חלק מכלל ישראל. 
ב. הקרבת קרבן פסח היא חלק מתהליך גיור.
ג. תהליך הגיור כולל הכרזה "אני חלק מכלל ישראל".
ד. הקרבת קרבן פסח היא במידה מסוימת תהליך מקביל או ממשיך לפעולת המילה שמכניסה את התינוק לכלל ישראל והיא חלק בלתי נפרד מהליך הגיור.
עכשיו ברור מדוע, אי הקרבת קרבן פסח, גם היא כמו ההימנעות ממילה גוררת אחריה עונש כה חמור כמו כרת. לפי זה נוכל להתקדם צעד נוסף ולהציע כי כל יהודי כורת ברית עם הקב"ה בפעם הראשונה בגיל שמונה ימים או עם הגיור על ידי מצות המילה. תהליך הגיור מסתיים (כשאפשר) עם הקרבת קרבן הפסח בי"ד בניסן הראשון אחר המילה. בכל שנה ושנה כל יהודי אמור לחדש את הברית עם אלוקיו בקרבת קורבן הפסח. דבר זה מסביר מדוע עם הכניסה לארץ, בימי יהושע בן נון, עם ישראל  מקיים בגלגל דווקא את שתי המצוות הללו שמשמעותן שווה –כריתת ברית של כל יהודי עם הקב"ה כחלק מכלל ישראל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר