|
 שנת תשס"ב | שבת פרשת שמיניהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)"תוכחה ברבים או לרבים"על הגמרא ביבמות, שדנו בה בשבועות הקודמים "ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר: (משלי ט')אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" (סה ע"ב), מעירים ריטב"א ו"נימוקי יוסף" "פירוש לרבים, אבל לחברו עד הכאה…". אחר כך מקשים הם "והא דאמרינן "אמר ליה רבי זירא לרבי סימון: לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא. אמר ליה: לא מקבלי מינאי. אמר ליה: אף על גב דלא מקבלי - לוכחינהו מר”… (שבת נה ע"ב) ומתרצים "התם הוא שלא הוכיחם כלל". את דבריהם ניתן להסביר בשני דרכים: א. כאשר הרבים-הציבור עובר את העבירה אזי מצווה שלא לומר דבר שלא נשמע. אבל אם היחיד עובר את העבירה, אין זה משנה כלל וכלל אם ישמע ויקבל אם לאו. ב. ההדרכה לא לומר דבר שלא נשמע היא רק אם התוכחה נאמרת בין לרבים ובין ליחיד בציבור. אבל אם התוכחה נאמרת ליחיד בצנעה, אזי צריך להוכיחו גם אם ברור שהתוכחה לא תשמע. הרמ"א (שו"ע או"ח סי' תרח סע' ב) פירש ופסק כדרך השניה וז"ל "ואם יודע שאין דבריו נשמעין, לא יאמר ברבים להוכיחן, רק פעם אחת, אבל לא ירבה בתוכחות מאחר שיודע שלא ישמעו אליו; אבל ביחיד חייב להוכיחו עד שיכנו או יקללנו". גם בשו"ע הרב פירש ופסק בדרך זו ו"ל "ומכל מקום לא יוכיחנו ברבים אלא פעם אחת, אבל לא ירבה בתוכחות ברבים מאחר שברור לו שלא יקבל ממנו, ועל זה אמרו: כשם שמצוה…אבל חייב להוכיחו ביחיד אפילו מאה פעמים. לידידו וחברו לספסל הלימודים של מו"ר הגר"ש ישראלי, הרב יהודה (יודל) גרשוני ברור לעומת זה שהפשט בדברי הראשונים הוא כדרך השניה (מצות תוכחה ליחיד ולציבור בתוך "התורה והמדינה" ט-י) הרב גרשוני מסביר שם, כי לפי הדרך הראשונה צריך לומר שהסברא היא שאם רבים עוברים את העבירה סימן שזו שיטתם וממילא לא תועיל תוכחה .לכן מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. לעומת זאת לפי הדרך השניה הנימוק הוא פסיכולוגי, קשה לאדם לקבל תוכחה פי כמה כאשר הוא צריך לקבלה בפני הציבור. לכן מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע, אבל בתוכחה פרטית אין לוותר שהרי זו משמעות ציווי התורה "הוכח תוכיח". את הסיפא של דברי הריטב"א ו"נימוקי יוסף" מביא הרב גרשוני כהוכחה לשיטתו, שהרי אם החלוקה היא בין תוכחה בפרהסיא לתוכחה ביחידות לא קשה כלל שהרי אולי הטענה היא שלא הוכיחם ביחידות. אבל הגר"א (שם סי' תרח ) מסביר את שיטת הרמ"א שאי אפשר להסביר שהיה צריך להוכיח ביחידות כי אז התשובה שלא ישמעו כלל לא רלוונטית. לכן מעדיף מרן הגר"ש ישראלי את שיטת הרמ"א ובעל התניא. ( עמוד הימיני סימן י סע' ג ס"ק ג-ד).  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
