שנת תשס"ב | שבת פרשת ואתחנן

פרשת שבוע

נפשות – אחריותם של גדולי הדור

בפרשתינו אנו מוצאים את משה רבינו מזדרז ומבדיל את ערי המקלט ממזרח שמש לירדן. גם כשיש רוצחים בשוגג, האחריות מוטלת על גדולי הדור והראיה היא שהרוצח יושב בעיר המקלט עד שמיתתו של הכהן הגדול מכפרת עליו. הגמרא במסכת מכות מחדשת חידוש עוד יותר גדול. אם אדם רצח בשוגג לפני משיחתו של כהן גדול ונגמר דינו לאחר משיחתו של הכהן הגדול מיתתו של כהן זה מכפרת עליו והוא ישתחרר עם מותו של הכהן הגדול (מכות יא ע"ב). מקשה הגמרא "מאי הוה ליה למעבד?" (להאי כהן למיעבד מאחר שעדיין לא היה כהן גדול  כשהרג זה למה הוא נענש-רש"י ) ומתרצת הגמרא " היה לו לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות ולא ביקש ". מקשה על כך מורינו ורבינו הגר"ש ישראלי זצ"ל ומי אמר שהיה אפשר ללמד זכות על רוצח זה? ומה שייך לבקש רחמים למציאת זכות אחרי שהמעשה כבר נעשה? (עמוד הימיני סימן יא). ומתרץ מורינו ורבינו תירוץ נפלא ועמוק. רבינו תם בתוס' (מכות ז ע"א ד"ה דילמא) מסביר שיש שאלות שבית הדין הדן דיני נפשות איננו חייב לשאול אבל אם בית הדין שאל והעדים סתרו זה את זה הנידון יוצא זכאי, מדין "והצילו העדה". במשנה שם מצינו מחלוקת תנאים מאוד מעניינת "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית, רבי אליעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה, רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל" (משנה מכות פ"א משנה י). במה חולקים התנאים, האם רשב"ג איננו מקבל את הסברא שיש להזהר מאוד בדיני נפשות ועדיף לזכות אלף רוצחים ולא להרוג אדם חף מפשע? מאידך גיסא, האם רבי טרפון ורבי עקיבא אינם מקבלים את טענת "השכל הישר"  שהוצאת רוצחים כזכאים בדין מעודדת רציחות? אלא שטענת רבי טרפון ורבי עקיבא היא שהם כגדולי הדור מרגישים את האחריות לדאוג לכך שהרמה הרוחנית של הדור תהיה כה גבוהה, שרצח יהיה דבר כל כך נדיר. בדור שכזה  שאלות מהסוג שרבינו תם הציע, שיגרמו לזיכויו של הרוצח, לא יגררו אחריהם הפקרות בשמירת נפשות ומניעת רצח. לעומתם סובר רשב"ג שגם במצב מעולה מבחינה רוחנית אין זה מן הראוי לחבל תחבולות שיגרמו לרוצח להנצל מדינו. אם כן עכשיו מובן גם תירוץ הגמרא בעניין כהן גדול, בעניין הרוצח בשוגג "שהיה לו לבקש רחמים שיגמר דינו לזכות". כלומר, היה לו למנהיג הציבור, לכהן הגדול, לפעול כך שהמצב הרוחני יהיה כה טוב, לפי שיטת רבי טרפון ורבי עקיבא, כך שגם רוצח בשוגג זה היה יוצא זכאי באמצעות ה"פטנט" של רבינו תם. ומכיון שבית הדין לא עשה זאת מוכח שהאשמה מוטלת בראשי הדור ובראשם הכהן הגדול, על כן מיתתו של הכהן הגדול היא שמכפרת גם על רוצח זה. ומסיים מורינו ורבינו את דבריו "והדברים נוקבים ויורדים עד התהום שבנפש" (שם) וצ"ל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר