שנת תשס"ד | שבת פרשת וישלח

תוספות הרא"ש מסכת חולין

"עשות ספרים הרבה" (קהלת י"ב יב)

 רבינו אשר ב"ר יחיאל (י-פח 1250-1327) היה מגדולי הראשונים וזכה שתורתו וספריו נלמדים בכל בית ישראל ומודפסים ביחד עם מסכתות הגמרא. הוא שילב את תורת אשכנז בהיותו תלמידו של גדול הדור המהר"ם מרוטנברג ולאחר מכן מיזג בתורתו מתורתם של חכמי ספרד שכן נאלץ לברוח לשם והפך להיות ממנהיגי יהדות זו בהיותו רבה של טוליטולא. גם בחיבוריו ניכר גיוון זה. מצד אחד תוספות הראש שהם עיבוד של חיבורי התוספות הצרפתיים (האשכנזים) ובעיקר של תוספות שאנץ. ומאידך חיבורים פסקניים כמו פירושו המפורסם על סדר הרי"ף (המבטא את דעת כחמי ספרד) שהפך להיות אחד משלושת עמודי הפסיקה שעליהם בנה רבי יוסף קארו את פסיקתו. שפר גורלו של החיבור ההלכתי שנדפס פעמים רבות לעומת חיבורי התוספות שנותרו בכתב יד ברובם עד לתקופה האחרונה. בשנים האחרונות החל מוסד הרב קוק בהוצאה לאור של "תוספות הרא"ש" באותה מתכונת של מהדורות הרשב"א והריטב"א שהוציאו עד היום. נביא דוגמא מדבריו של הרא"ש: במסכת חולין דף עט ע"ב מספרת הגמרא על ר' אבא שלימד את שמשו כיצד לזהות פרדות שנולדו מאותו סוג של אמא ואין בהנהגתם כלאיים ומסיקה הגמרא שדעתו של ר' אבא היא ש"סימנין דאורייתא" כלומר מכיוון שניתן לסמוך על סימנים לעניין איסור מוכח שהוא סובר ש"סימנים דאורייתא". מבאר רש"י שכוונת הגמרא ללמוד מדברי ר' אבא לפשוט את הספק לעניין סימנים לעניין השבת אבידה שנסתפקה הגמרא בבא מציעא האם החזרת האבידה בסימנים היא מהתורה או תקנת חכמים, לפ"ז מדבריו של ר' אבא ניתן ללמוד שלדעתו סימנים מועילים לעניין אבידה מהתורה, על כך מקשה "תוספות הראש" שאין לדמות סימנים באבידה לזיהוי בהמה ע"י סימנים מכיוון שבאבידה שמא לא ניחא ליה לבעל אבידה שיתנו ממונו לאחר "ע"י סימן" דהינו שבאבידה יש צורך להתחשב גם בדעת הבעלים ועל כן נדרש זיהוי בסימנים באופן יותר משמעותי (המהדיר ביאר את הקושייה באופן שונה וכמדומה לי שאין דבריו מוכרחים גם הפנה לעיין ברמב"ן שאכן הקשה קושיות אחרות על רש"י) על כן מסיק "תוספות רא"ש" שכוונת הגמרא ללמוד לגבי זיהוי דברים שבטבע  ע"פי סימנים שהוא מועיל מהתורה. ספר זה מצטרף לשאר ספרי הראשונים שבהוצאת מוסד הרב קוק ועל כך יבורכו וכן ראוי לברכה המהדיר הרב אליהו ליכטנשטיין על מאמציו הגדולים בהוצאת ספרי הראשונים.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר