שנת תשס"ט | שבת פרשת תרומה

הלכות מתנה – עדי חלות בממונות

שער לדין

בשבועות הקרובים נעסוק, בע"ה, בהלכות מתנה.

השו"ע בתחילת הלכות מתנה (חושן משפט סי' רמ"א סעיף א) כותב: "אין המקבל זוכה בה (-במתנה) או באחת מהדרכים שהקונה (כלומר: במכירה) זוכה בהן, וכיון שקנה באחת מהדרכים ההן אפילו שלא בפני עדים – קנה".

מקורו של דין זה בסוגיה במסכת קידושין (דף סה:), שם אומרת הסוגיה שבקידושין (וכן בגירושין) יש צורך בנוכחות שני עדים, ותפקידם  של העדים בקידושין אינו רק בתור הוכחה לקידושין במקרה של הכחשת העובדות, אלא העדים חיוניים לעצם חלוּת הקידושין, ואם אדם קידש אישה ללא עדים אין אלו קידושין כלל.

לאחר מכן מביאה הגמ' את דברי רב אשי שאמר שלגבי ממונות – "לא איברו סהדי אלא לשקרי". בממונות כל תפקידם של העדים הוא למנוע שקרים והכחשות, אך הם אינם נצרכים לעצם חלות המכירה או המתנה, ורק ב"דבר שבערוה" (גיטין, קידושין) יש צורך בעדים לעצם חלות הדבר.

הרשב"א (בחידושיו לסוגיא שם) הקשה: הרי כל המקור לעדים בדבר שבערוה הוא מהיקש לממונות (בממונות כתוב: "ע"פ שניים עדים יקום דבר" ובעריות כתוב "כי מצא בה ערות דבר", והגמ' בקידושין שם לומדת בהיקש שגם בדבר שבערוה צריכים שני עדים) וכיון שבממונות אין צורך בעדים לעצם החלות – מאין נלמד שבדבר שבערוה יש צורך בעדים לחלות הדבר?

הרשב"א עונה שלומדים "עדי חלות" בדבר שבערוה מהצורך בעדים בממונות כאשר ישנה הכחשה. אולם, קצות החושן (סימן רמ"א סק"א) שואל עליו שעדיין לא הסביר מדוע לא נשווה את שני הדינים!

לכן, עונה קצות החושן שמבחינה עקרונית גם בממון יש צורך ב"עדי חלות" ע"מ שתחול המכירה או המתנה, אלא שצריך להסביר את המושג "עדים".

באמת, גם בדבר שבערוה אין צורך דווקא בעדים, אלא העקרון הוא שצריך לעשות את הקידושין (או הגירושין) באופן שיהיה ניתן להוכחה לאחר מכן. ויכולת ההוכחה של הקידושין מהוו התנאי מהותי להצלחת חלות הקידושין. אין הקידושין חלים אא"כ נעשו באופן שניתן להוכה, ובדרך כלל, הדרך להוכיח את הקידושין היא עדים, ולכן הקידושין אינם חלים בלי עדים.

אך בדיני ממונות יש לנו כלל: "הודאת בעל דין כמאה עדים דמיא". כאשר האדם מודה שהוא חייב הריהו נאמן על עצמו יותר ממאה עדים.

כיון שכך, כל עסקה ממונית הריהי ניתנת להוכחה גם בלי עדים ע"י הודאתו של החייב (או של שניהם), ולכן בממונות אין צורך בעדים לחלות העסקה, משום שנוכחותם של בעלי הדין מועילה במקום העדים.

יתכן, אמנם, שהמתחייב יכחיש בב"ד את העסקה, ולא יודה בה, ואז לא תהיה הוכחה לעסקה, אך לצורך חלות העסקה די לנו שבאופן עקרוני ניתן יהיה להוכיח את העסקה. שהרי גם בקידושין בעדים ישנה אפשרות שהעדים לא יוכלו בשעת הצורך להעיד על הקידושין (כגון שעומדים למות או ללכת למדינת הים). אלא שמספיקה לנו האפשרות העקרונית להוכחת הקידושין.

ניתן עדיין לשאול, מדוע בקידושין לא תועיל הודאת בעל דין?

אולם שאלה זו כבר נשאלה בגמ' בקידושין שם, וענתה הגמ' שהאשה שמודה שנתקדשה לפלוני אינה מעידה רק לחובתה (שנאסרה לכל העולם) אלא גם לחובת הקרובים שנאסרו עליה ועליו מחמת קידושין אלו, לכן אינה נאמנת.

נציין רק, שחידוש זה של קצות החושן אינו מוסכם, ובספר "מילואי חושן" (על קצות החושן הנ"ל) הביא קושיה בשם "שערי יושר" שלפי"ז הקונה מן ההפקר יצטרך עדים שהרי שם אין בעל דין שיוכל להודות בהקנאת החפץ.

כמו כן, הביא שם קושיה של ה"חלקת יואב", מה יהיה כאשר המוכר מכר ע"י שליח ולא היה נוכח בעצמו במכירה. הרי השליח אינו יכול להודות ולחייב את המוכר, והמוכר עצמו לא היה נוכח בשעת המכירה!

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר