שנת תשס"ט | שבת פרשת תרומה

הוצאת ספר תורה מארון קודש אחר, לאחר שארון הקודש הראשון כבר נפתח

שו"ת במראה הבזק

(מתוך ח"ו)

מונטריאול, קנדה                      Montreal, Canada

אלול תשס"ג                    

הוצאת ספר תורה מארון קודש אחר, לאחר שארון הקודש הראשון כבר נפתח

שאלה

לקהילתנו שני אולמות תפילה, האחד משמש לימות החול והשני לשבת. באחד מימי השני פתחנו את ארון הקודש כדי להוציא את ספר התורה (עדיין לא הוצאנו אותו), ואז הבנו כי הספר המשמש לימות החול נמצא משום מה בארון הקודש שבאולם המשמש לתפילה בשבת. מה היה עלינו לעשות – להוציא את ספר התורה מארון הקודש שכבר נפתח, לגלול אותו למקום הנכון ולגרום "טרחא דציבורא", או שהיה עלינו לגשת לאולם השני (הנמצא באותה קומה) ולהביא משם את הספר הגלול לפי המיקום הנצרך לקריאה?

תשובה

יש להוציא את ספר התורה מן ההיכל שנפתח, משני נימוקים:

א.      בעיית ה"פגימה" בספר תורה¹.

ב.      מצד כבוד הציבור², עדיף לגלול הספר בפני הציבור מאשר לצאת ולהביא ספר תורה אחר.

___________________________________________________

[1]   המשנה ביומא (סח ע"ב) אומרת שכהן גדול ביום הכיפורים היה מפסיק לקרוא מהספר לאחר קריאת "אחרי מות" ו"אך בעשור" שבספר ויקרא, ואת "ובעשור" של חומש הפקודים היה קורא על-פה, וכאשר הפסיק לקרוא מתוכו גוללו ואומר לעם: "יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן". שואלת הגמרא (ע ע"א): מדוע נזקק הכהן לומר זאת? ועונה: כדי שלא להוציא לעז על ספר התורה, שיאמרו העם שחסרה בו פרשת "ובעשור" של חומש הפקודים; וכן אומרת שם הגמרא שאין גוללים את הספר לחומש הפקודים, שכן אין גוללים בציבור מפני כבוד הציבור, ואין מביאים ספר תורה אחר מפני פגמו של ראשון.

"פגמו של ראשון" על-פי הגדרת הגמרא קיים דווקא ב"חד גברא ותרי ספרי", אבל "תלתא גברי בתלתא ספרי" ליכא פגמא. ונראה שכוונת הגמרא היא שכאשר יש החלפת ספר כביכול באמצע השימוש בו (חד גברא) יש כאן "פגמו של ראשון", אבל אם משתמשים בספר אחר אחרי גמר השימוש בספר הראשון (תלתא גברי) אין זה פוגם את הראשון.

אם כן, הנדון דידן נראה דומה למקרה של הפסקה באמצע שימוש, שכן התחלנו את השימוש בעת הבעת הכוונה להשתמש בו (על-ידי פתיחת ההיכל), ואם נסגור את ההיכל ונלך להביא את הספר השני נפגום את הספרים שבהיכל, שכן יאמרו שהסיבה שלא השתמשנו בהם (למרות שלכאורה עמדנו לעשות כן) היא מפני שהם פסולים.

ואין לטעון שכיוון שרגילים לקרות בספר האחר כל הציבור יודע זאת, שם לב שהספר אינו נמצא כעת ומבין שלא הוציאו את ספרי התורה לא משום שהם פסולים, וזאת מב' טעמים:

לא מסתבר שכל הציבור שם לב באיזה ספר תורה רגילים לקרוא, ועוד – ייתכן שנקלע לכאן אורח.

יותר מזה מצינו ב"משפטי שמואל", שהביאוהו "מגן אברהם" (סי' סט) וכן "כנסת הגדולה" (סי' קמד) שכתב שבבית כנסת שמתקיימים שני מניינים זה לאחר זה לא יקרא המניין השני בתורה, והסביר "פרי מגדים" ב"אשל אברהם" שטעמו הוא שיש חשש שיאמרו שספר תורה אחר הוא, ויאמרו שהראשון פסול; אם כן רואים שאפילו לכך שיאמרו שספר תורה אחר הוא חוששים, ואין אומרים שהמתפללים רואים שזהו אותו ספר תורה. אמנם דחוהו האחרונים, אך מטעמים אחרים, כגון שאין לנו לחדש גזרות מעבר למה שנמצא בתלמוד.

2   למדנו ביומא (שם) שאין גוללין בציבור מפני כבודם. אם כן נראה לכאורה שבמצב זה רצוי להביא את ספר התורה שנמצא מחוץ לבית הכנסת, שכן אותו לא צריך לגלול. אמנם ראינו שכבוד הציבור הזה נדחה מפני תקנת חכמים, וכמו שהכריע המרדכי (הובא ב"בית יוסף" טור שו"ע או"ח סי' קמד) במקרה של ראש חודש, כשצריך לקרוא שתי קריאות ויש רק ספר תורה אחד, שנדחה כבוד הציבור מפני תקנת הקריאה של חכמים ויגללו את הספר. אבל לא ברור אם תוקפה של אי פגימת ספר תורה הוא כתקנת חכמים אם לאו, ועל כן ייתכן שאכן ידחה אותו כבוד הציבור.

אמנם לא מצאנו הכרעה בשאלה זו, אבל נראה שבכל מקרה בנדון דידן אין זה נכון להעמיד את פגם הספר מול כבוד הציבור, שכן רבנו ירוחם, והביאו "בית יוסף" (שם), כתב שכל מה שאמרה הגמרא שאין גוללין בציבור מפני כבודם הוא דווקא בזמנם, שהיה ספר התורה עומד חוץ לבית שמתפללין בו, אבל בימינו אין בעיה של כבוד הציבור, שכן ספר התורה בפנים ובגלילה עצמה אין בעיה. אמנם להלכה נדחתה דעתו, אבל נלמד מדבריו שחמורה יותר היציאה לחוץ והבאת ספר התורה מאשר הגלילה (שכן נראה שזה עיקר דבריו), ולזה אפשר שהודו לו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר