שנת תש"ע | שבת פרשת מקץ

פרשת השבוע: "הרי זה בכור שוטה", מה ההגיון?

בפרשתנו, משפחתו של יעקב מוצאת את עצמה במצב כמעט בלתי אפשרי: הם גרים סוף סוף בארץ המובטחת, אבל רעב כבד מאיים על עתידם שם. יכול להיות שדווקא הרעב הכבד מזכיר לאחים את הסעודה הדשנה שערכו לאחר השלכתו של יוסף לבור ולפני  מכירתו לעבד במצרים, כמפורש בכתוב "וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם" (כבר הסברנו כי לחם משמעותו בשר, עיינו: 'חמדת ימים' לפרשת וישב תשס"ה, בראשית ל"ו כה).

המצב הלך והסתבך לאחר שנאלצו לרדת למצרים לחפש שם "לחם", אבל אין כל רמז שהאחים חפשו שם את יוסף. הביקור הסתבך, האחים הואשמו בריגול, מצאו את הכסף באמתחותיהם (ואולי היה קשר מספרי לתמורה שקיבלו בעבור יוסף) וחששו שטמנו להם מלכודת. שמעון שהציע להרוג את יוסף מצא עצמו נכלא בכלא המצרי (יתכן והיה זה כמעט גזר דין מוות, כמו בכל ארץ לא דמוקרטית). לא זו אף זו, כדי לשחרר את שמעון עליהם לקחת למצרים את בנימין, צעד שיעקב מתנגד לו חריפות.

הראשון שניסה לפתור את הבעיה ולשכנע את יעקב לסגת מעמדתו, היה בכור האחים ראובן. וז"ל הכתוב:

"וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ" (בראשית מ"ב לז).

ברור שיעקב לא השתכנע. כך תמה המדרש:

"רבי אומר הרי זה בכור שוטה, בניך לא בני הם, אתמהא" (בראשית רבה מקץ פרשה צא).

אף על פי כן חובה עלינו להבין על מה נסמכה הצעתו של ראובן.

ננסה להסביר זאת בדרך הבאה: לאחים היה ברור כי הצרות שבאו עליהם קשורות למכירת יוסף. וז"ל הכתוב:

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת" (שם כא).

שמעון שהציע להרוג מצא את עצמו בבור. יהודה ש"גנב איש ומכרו" - הורד מגדולתו. תמר מוכיחה אותו באותה לשון שהוא פנה אל אביו כשכתונת הפסים המגואלת בדם השעיר בידיו, "הַכֶּר נָא" (שם ל"ז לב, ל"ח  כה). יהודה משלם גם בחיי שני בניו הגדולים ער ואונן. ראובן מבין שגם הוא אמור לשלם על אי מניעת המכירה בשני בנים, לכן הוא מציע שאם אכן לא יחזיר את בנימין, ישלם את המחיר הנורא, "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית". יעקב שאיננו מודע לכל זה, בוודאי שאיננו מבין את פשר הצעתו של ראובן וממילא לא מקבלה. מה עוד, שבניו של יהודה הומתו בידי שמים ובחטאם הומתו. ראובן לעומת זאת מקבל על עצמו, שיעקב כמנהיג יעניש אותו בהמתת שני בניו בידי אדם, על אף שבניו לא חטאו.

אם אכן דברינו נכוחים, התמונה עדיין איננה ברורה. לוי היה שותפו המלא של שמעון להצעה להרוג את יוסף. כמפורש:

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו ... וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (שם ל"ז יט-כ וברש"י שם).

מתי לוי שילם על מעשיו? אומנם יעקב לקראת מותו, מבקר את מעשיו קשות, אבל עונש אין. צריך להסביר כי העונש הגיע הרבה יותר מאוחר.

הביטוי "שְׁנֵי בָנַי" מופיע שוב בתורה רק במקום אחד – "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" הלויים (ויקרא ט"ז א),. שני צאצאיו של לוי מתים בחטאם בידי שמים. לפני התחלת עבודתו של אהרון במשכן, עליו לכפר על חטא העגל ועל מכירת יוסף. אי אפשר לדחות יותר את עונשו של לוי. כך נסגר גם המעגל של חטא מכירת יוסף ועונשו.

גם מכאן נפיק את הלקח לדורות כפי שהגדירוהו חז"ל:

"במדה שאדם מודד בה מודדין לו" במוקדם או במאוחר (ספרי זוטא פרק יב).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר